עכשיו אני נזכרת בך פתאום, אחרי שלא זכרתי אותך הרבה זמן. אני
נזכרת בכל מה שהיית בשבילי, ושוכחת את כל מה שלא היית. אני
נזכרת בחיבוקים שלך, אני נזכרת בשיחות, אני נזכרת באהבה. לצד
כל הזיכרונות האלה איני יכולה שלא לתעב אותך על מה שהפכת
להיות. איני יכולה להתעלם מכמה אתה לא שם יותר.

אמא שלי תמיד אומרת לי להפסיק. זה לא חשוב מה, אבל העיקר שאני
אפסיק. לאמא שלי גם יש תמיד איזה דבר תובנה לומר לי בכל מצב.
נראה לי שאני רוצה להרוג אותה, אבל אני לא בטוחה. אם לא להרוג
אז לפחות להשתיק. נמאס לי. הלוואי ויכולתי פשוט להגיד לה
"תשתקי כבר", ושכל הסיפור יסתיים. אבל בחיים שלי כמו בחיים
שלי, שום דבר לא פשוט.

הבוקר דווקא הרגשתי טוב לשם שינוי. נכון, היה קצת קשה לקום אבל
שום דבר לא העיק עליי. כמובן שברגע שהבנתי שהשעון באמת מצפצף
8, והחלום באמת נגמר וצריך לקום, הכל התפורר בחזרה. פקחתי את
עיניי לעוד יום מאוס שאלוהים הנחית עלינו, לעוד יום של ציפיות
ואכזבות, לעוד יום של שתיקה.

לילה ארוך עבר עליי, עם הרבה תזוזות ואי נוחיות. אמנם לא היה
אף אחד לידי שם במיטה אבל הרגשתי את הנוכחות שלך שם. זה לא
שפעם היית שם או תהיה שם לידי, אבל משהו גרם לי לזוז טיפה
ימינה ולהשאיר לך מקום. מי יודע, אולי תרצה לקפוץ לביקור.
בחלום הופיע לי איזה איש כזה גדול עם פטיש והתחיל לדפוק לי על
הראש. זה קצת הפתיע אותי, וטיפה הכעיס, אבל ממש לא היה לי כוח
להפריע לו להכאיב לי, אז פשוט הנחתי לו לעשות לי חור שמה בראש
החלול שלי. כשהוא סיים הוא נעלם בשבריר שניה ולא השאיר זכר,
חוץ מהחור בראש שלי כמובן.
ואז עבר איזה אוטובוס והאנשים בו הסתכלו אליי מתוכו כאילו
הייתי איזו אטרקציה, או אפילו מישהי מעניינת. הרגשתי חשובה.
בינתיים זזתי עוד טיפה ימינה כדי שיהיה לך נוח ולא תתכווץ. אם
הייתי יודעת שבאמת תבוא לא הייתי נשארת עם החור הזה בראש אבל
כבר מאוחר מדי.
כשהאוטובוס עבר, פתאום הגיע איזה ילד עם פעמון כזה שעושה צפצוף
מחריש אזניים. תחילה לא שמעתי אותו טוב, אולי בגלל החור בראש
והכל, אבל אז הצפצוף התחזק והתחזק עד שהייתי חייבת להתנתק
מהחלום המוזר הזה ולכבות את השעון המעורר.

הבוקר הזה היה שחור, שחור וכבד. השמים היו בהירים והשמש בצבצה
מבין העננים, אבל אני ראיתי רק שחור. הראש כאב לי מהפטיש הזה
שהרס לי את החיים ואתה לא היית שם בשביל לכסות לי את החור בלב.

ועכשיו, בדרך למקום שאני שונאת עכשיו יותר מתמיד, מקום שפעם
אהבתי לבקר בו רק בגללך, אני נזכרת בך. אני נזכרת בך אחרי שלא
זכרתי אותך הרבה זמן. הלוואי שבקרוב שוב אשכח אותך ולא אזכר בך
יותר לעולם.