בחיים, פשוט צריך לזרום , זה הכל, לזרום ולזרום ולזרום, כמה
שיותר רחוק ויותר מהר, יותר טוב.
אז למה אני עומדת במקום כל הזמן?, פשוט עוד לא הייתה לי
הזדמנות לזרום איתה . אבל, החיים מלאים הזדמנויות איך עוד לא
מצאתי את שלי , איך זה שעוד לא זרמתי עם החיים שלי ואני כבר בת
18 , היא עוד תגיעה ההזדמנות , הוא עוד יגיע אלי, ואני עוד
יזרום איתו.

מה אני רוצה בעצם? לזרום, רק לילה אחד , לזרום עם החושים שלי.
הבעיה היא שאני לא מצליחה שקשה לי ככה להתנתק מהמציאות וללילה
אחד להיות אחרת, להיות אחת שזורמת עם החיים שלה.

להתעורר לצלצול של שעון המעורר זאת לא כזאת חוויה נעימה לפחות
אני יודעת שהיום יום שישי אולי היום יתגשם החלום שלי מי יודע?
כל שבוע אני מדמיינת שאולי היום זה היום שלי אולי סוף סוף אני
אמצע לי מישהו , אבל שומדבר, בסוף אני תמיד חוזרת מבואסת
הביתה.
כמעט איחרתי לעבודה עם כל ההתעכבויות והדמיונות שלי, אני עובדת
בקונדיטוריה שליד המרכז, בבוקר יש הכי הרבה עבודה ובעיקר ביום
שישי בבוקר שכולם רוצים לקנות עוגות לאורחים של יום שישי בערב
או לארוחה של יום שבת בצוהריים.
לעבוד בקונדיטוריה זה אסון אני כבר מתה להתפטר. לא שהתנאים
רעים להפך הכל טוב הבעיה היא רק שאת מוצפת בעוגות בורקסים
לחמים, והכל בהישג יד , דיאטה אי אפשר לעשות ככה, פשוט אי
אפשר.
שאני מסיימת לעבוד אני תמיד נפגשת עם מירב חברה הכי טובה שלי
זאתי זורמת בלי סוף, נהר הנילוס לא זורם כמוה , הלוואי עלי
להיות ככה.
אנחנו תמיד נפגשות לארוחת צוהריים באיזה פאב או בית קפה
ומתחננות מה נעשה בערב.
איך שנכנסתי למסעדה שקבענו בה היא אמרה "ואי מיכל את לא מתארת
לעצמך, זהו היום אנחנו כל כך נהנה , פתחו מועדון חדש , משהו
סופני,  אלכוהול חופשי, בנים לא יהיה חסר שם, ואנחנו הולכות
לדפוק הופעה..."
האמת שההתלהבות שלה מדבקת, זה לא שאף פעם לא יצאנו למועדון כל
שבוע אנחנו במועדון חדש אחר וכל שבוע זה אותו הסרט, וכל פעם
היא מתלהבת מחדש ואני איתה.

תמיד לפני שאני יוצאת אין לי מה ללבוש, וכשאני בבית ולא ממהרת
לשם מקום הארון נראה לי כל כך מפוצץ שפשוט חבל לי שאני לבושה
בבגדים ביתיים ולא מתלבשת יפה בשביל לצאת, איזה תסכול.
בסוף מצאתי משהו איזו חצאית וגופיה לא להיט תאמת אבל זה מה יש.
מירב אמרה שאני נראת מעולה ושזה בטח הלילה שלי, כל שבוע היא
אומרת את זה וכל שבוע זה מעלה בי שוב תקוות שב.

שהגענו, באמת היה מפוצץ זה נראה מקום ממש טוב, וראיתי גם כמה
בנים שהסתכלו לכיוון שלי, זה כבר עשה לי את היום.

נכנסנו וההתלהבות שלי ישר ירדה היו שם מלא זוגות, זה נראה
כאילו כולם שם כבר באו עם מישהו  ושבשבילי לא ישאר אף אחד.
הדיכאון גבר עלי , אני כבר סוחבת מעלי תתסכולים האלה די הרבה
זמן זה שובר אותי מבפנים בחורה בת 18 שבקושי התנשקה בחיים שלה
, ואם כבר התנשקתי פעם פעמיים בחיים שלי זה גם לא היתה נשיקה
אמיתית.
פתאום ראיתי את מירב עם שתי כוסות היא דחפה לי אחת אמרה תשתי
היא כבר הייתה חצי מסובבת, לא היה לזה ריח כל כך טוב , גם הטעם
מסתבר לא היה מלהיב, אבל מסיבה, אז שותים הכל.
תמיד אני שותה כוס אחת של איזה משהו קל רק בשביל לתפוס ראש ,
אבל היום שתתי קצת יותר, בוא נגיד שאחרי הטקילה השלישית הפסקתי
לספור.
רקדתי כמו משוגעת ומלא בנים רצו ורקדו איתי , הרגשתי בעננים,
הרגשתי ממש במרכז. מירב כבר לא הייתה שם , מישהו אמר לי שהוא
ראה אותה כבר בורחת לה עם איזה חוגר אחד.
רקדתי עם כל כך הרבה בחורים שכבר לא זכרתי אף אחד אבל אז פתאום
כמו בחלומות  כמו בכל הסרטים והאגדות נקלע לעיניי הבחור הכי
יפה שראיתי , הייתי כל כך שיכורה שהיה לי אומץ אפילו ללכת לדבר
איתו, ובאמת הלכתי, אבל הוא אמר שהוא מחכה לחברה שלו ושאני
שיכורה אז שכדי לי ללכת לשטוף פנים . אז הלכתי.
בשביל להגיע לשרותים שם צריך לעבור במסדרון ממש ממש אבל ממש
צר. אי אפשר לעבור בוא שניים בו זמנית , אני והמזל שלי, באמצע
המסדרון בא מולי בחור אחד, דווקא חמוד עמדנו אחד מול השני כמה
שניות ואז הזזתי אותו הצידה ועברתי. כמה שיכורה שהייתי. שטפתי
פנים וחזרתי לרקוד.
שוב הציפו אותי בנים ואז אחד צעק לי "הי נדחפת רוצה לרקוד
איתי?" הסתכלתי וראיתי שזה ההוא שנתקעתי בו קודם במסדרון, באמת
די נדחפתי שם.
רקדנו המון, והוא ממש מצא חן בעיניי , בשעה 3 ככה הוא שאל אותי
אם בא לי שנסע למקום יותר שקט ושנוכל להכיר יותר מקרוב,
הסכמתי, כי הלילה החלטתי שאני זורמת עם הכל. אם לא הייתי
שיכורה לא הייתי מסכימה היית מתחילה לנתח לי תמצב במוח ומוצאת
למה לא כדי לי ללכת איתו .

הייתה לו מכונית ממש יפה התלהבתי ממנה , אני לא מבינה במכוניות
אז אל תשאלו אותי אפילו איזה דגם או חברה , זה הצד הכי חלש
שלי- מכוניות.
הוא שאל אותי לאן בא לי לנסוע ואני אמרתי שלאן שהוא ייקח אותי
ושאני זורמת איתו, הוא אמר שהוא ייקח אותי למקום הכי זורם שהוא
מכיר - לים.
החלטה מעולה , הים זה מקום רומנטי הוא משפיע על בחורות , ככה
קראתי לפחות איפה שהוא פעם, זה לא שיש לי ניסיון אישי.
כשהגענו קלטתי שאני אפילו לא יודעת איך קוראים לו אבל אז
ששאלתי אותו הוא אמר שזה כל הקסם שאנחנו לא יודעים איך קוראים
אחד לשני.
מה קרה אחר כך? דיברנו, ואז, הוא שאל עד כמה רחוק אני יכולה
לזרום איתו. אמרתי לו שעד הסוף, אני לא יודעת אם זה השפעה של
האלכוהול של הנואשות שלי או סתם כי באמת החלטתי לזרום הכי רחוק
שאפשר ולתפוס תהזדמנות הזאת, וחוץ מיזה זה היה לילה כזה מושלם,
שלא רציתי לקלקל אותו.
הוא התחיל לגעת בי ואני בו וכבר כמעט ששכבנו ושניה לפני הוא
התקרב לאוזן שלי ואמר "קוראים לי ירון" עניתי לו בשקט שקוראים
לי מיכל, והוא אמר שזה שם מדהים לבחורה מדהימה. כמעט נמסתי שם,
איזה בחור מדהים, איזה לילה מדהים.

התעוררתי, השמש מעירה עלי ,  זאת הזריחה וכמה שהיא יפה מפה,
קסומה כזאת, מסמלת את סופו של הלילה המדהים שלי, חשבתי שאני לא
אזכור כלום אבל אני זוכרת, זוכרת הכל, ירון עדיין ישן, אני
בטוחה שזאת לא הזרימה הראשונה שלו הוא בטח כבר רגיל לאור השמש
על הפנים ביום שאחרי. בשבילי זה עדיין חדש.
הייתי מצפה מעצמי לכעוס על עצמי ועל כל מה שעשיתי ועל זה שלא
חשבתי על כל ההשלכות של מה שעשיתי ועל כל הטעויות והייתי צריכה
להטיף לעצמי. אבל כל מה שיש לי בראש זה אושר אחד גדול, כולי
קורנת , אפילו אפשר להרגיש בחיוך שלי, כמה שהוא דומיננטי
עכשיו.
נתתי לירון נשיקה על הלחי, הוא עדיין ישן, אני לא רוצה לישון
אני רק מסתכלת לי על הים , כמה שהוא יפה עכשיו. סוף סוף אני
יכולה להגיד שאני כמוהו כמו הים, אולי לא יפה כמוהו, אבל לפחות
זורמת, בדיוק כמו הים.