לפני שאוולד מחדש
אבחר את אותה אם
ואת אותו אב,
אדון עמם באריכות
בליקחי חיי.

איך מלאו אבקני
הפרחים באבק הדרכים,
איך חיברוני סיבים
ועברו בם דממות,
איך ציירה ילדותי היחידה
במכחול רך את
פצעי בגרותי.

אשאל את הורי
איך התגלגלו הם בי,
אשאל את ילדי
איך התגלגלתי
אני בהם.

עד שאלמד שאין
לי תקנה
אלא אם ארגיז ממנוחתם
אמהות ואבות
שמקום קבורתם
לא נודע

ואוסיף לרדת
בסולם-הדורות
עד חוה ואדם,
מחוץ לגדר עדן
מנוחתם.

ומחמת היסוסי
להטריד דורות רבים
למעני,
תחלוף שעת רצון
בין הרגבים.

ואשוב
אל הדרכים
ואל צדיהן,
אל הפרחים
ואל פריונם,
אל היילודים
ואל המבקשים מותם,
אל התמימים
ואל ערופי נשמתם,
אל הצבעים
ואל התכריכים
שיעטפו את
גופי המתפורר,
את פני המאירות,
את עיני
המביטות לפנים,
ואצייר על
הבדים הלבנים
תמונות של אהבה.




1998
מתוך הספר "שפת אב"