צחוק רם נשמע במרומים, צחוק חזק, מהדהד ועגול. צחוק שגרם לכל
העולם לרעוד מן רעידת אדמה עולמית. הצחוק הזה גרם להמון דברים
טובים, באמת. טוב, לא רק דברים טובים, יש גם את היצורים
האומללים האלה שתמיד חייבים להפריע, נו, אלה שרק אלוהים יש להם
בראש, אלה שלא מוכנים להשלים עם העובדה שגם לאלוהים יש חיים
ושהוא לא יכול להשגיח ולדאוג להם כל הזמן. -מפונקים.- טוב,
אולי בעולם העתיק הוא דאג להם יותר אבל זה היה כשהיו הרבה פחות
מהם בעולם וגם לפני שהוא הכיר את מוחמד, חברו הטוב ביותר.
הייתם מאמינים על שני אלו, כל היום יושבים מול הדבר המרובע הזה
עם ה'סימס', לא אוכלים, לא ישנים, לא שותים, לא דואגים לביצוע
מצוות. שום דבר. כן, גם להם יש מחויבויות ומצוות לקיים, הרי
לכולם יש איזה אל שם למעלה. אבל הם, רק מה'סימס' אכפת להם, הם
אומרים שכבר נמאס להם שבני האדם מתלוננים תמיד שרע להם, הם
תמיד פונים אליהם כאילו שהם איזה פסיכולוגים גדולים, לא מניחים
להם לרגע. החברה האלה באמת לא מתחשבים! גם אלים צריכים לנוח
קצת, הם לא מכונות! מה, כשתכעסו עליו הוא לא יבכה? אז זהו שכן!
אלוהים בוכה מלא. טוב, לפחות הוא בכה מלא, אחרי כל כך הרבה
תלונות בקיץ על החום והיובש, אלוהים נעלב ועונה שלמה הוא
בדיכאון, לובש רק אפור, מדי פעם מוחמד מעודד אותו אבל רוב הזמן
הוא בוכה. -ובכלל איזה מין עם זה שמתפלל שהאלוהים שלו יבכה,
באמת שאין גבול לחוצפה.- טוב, זה לפחות מה שהיה פעם, עכשיו
בגלל ה'סימס' הזה הוא כבר כמעט לא מקשיב לתלונות, אז הוא כבר
כמעט לא בוכה.  רק לעיתים רחוקות ככה, כשלמוחמד יש יציאות
עוקצניות ורעות על זה שהעם שלו בכלל לא מתלונן והוא לא צריך
לסבול כל כך הרבה תפילות ביום, אז אלוהים מתבכיין קצת, אבל לא
משהו רציני כמו פעם. רק שלא תבינו לא נכון מוחמד מאוד רגיש.
מכל פיפס הוא בוכה, רק שלא מפסיסים לו אף פעם. אבל הצחוק הזה
אפילו את אלוהים ומוחמד הצליח להזיז מה'סימס', כי באמת שמתחיל
לכאוב הראש מכל כך הרבה תפילות במכה... "היצורים האלה חייבים
להפריע ת-מ-י-ד!" חשב לעצמו אלוהים בעצבנות, "עד שסוף סוף
עלינו על הקוד לביטול הצנזורה במקלחת!" אמר מוחמד כהמשך
למחשבות אלוהים. -תמיד טענתי שלשני אלה יש קשר מיוחד.- הפעם
יכולתי לראות על פניהם שהעצבים האלו היו שונים מהרגיל, אפשר
היה להבין שנמאס להם כבר מהיצורים המגוחכים הללו. אלוהים
ומוחמד החליטו ביניהם שאלוהים כבר מיצה את רוב הדרכים להרוג
יצורים כאלו ואחרים שהפריעו לשלוותו ועכשיו גם למוחמד, שהרי
עידן קרח נוסף לא בא בחשבון, גם לא מבול או איזה מטאור, מגפות
מעולם לא הועילו במיוחד, עכשיו רק רעידת אדמה תעצור את התפילות
הנוראיות האלו! מבלי לדעת אפילו על הרעד שעבר באותה העת בכדור
הארץ בגלל הצחוק השטני, החלו מוחמד ואלוהים במלאכתם. עם המון
מרץ ועצבים, התחילו הצמד להוציא את כל כעסם על הכדור התמים. כך
עשו במשך שעות אחדות עד שנדמו קולות המתפללים ושוב יכלו שניהם
לשבת להם בניחותא ולשחק ב'סימס'. למרות החורבה שנשארה מהעולם,
היה קול אחד שעדיין נשמע במרחבים. הצחוק הרועם הזה שגרם לבני
האדם האלה לעבור כל גבול בתחינתם והביא לקצו של העולם. אלוהים
ומוחמד גם יחד התעלמו ממנו עד אותו רגע שנדם העולם והם גם ככה
היו בעצבים אז ברגע שהם שמעו את הצחוק הזה, אלוהים פלט צרחה
כלאחר יד "ישו! שתוק כבר ותן לשחק ב'סימס'!"