ידיי בין אבנים, אני מפסקת את החריצים למילים, עד כמה
ביקשתי להתרפק, להכירם, לבחנם מקרוב, את צבען, המגע הקר,
החספוס השמימי, טבעי לי כל כך לנשק את הסדקים שלך כשאת
מסתובבת לפעמים גם מפנה אליי אפילו את הגב, הלחיים בישבן או
סתם כך לפתע משנה דעתך מתהפכת לימין ושמאל, בועטת אותי
מהמיטה בלילה מכעס או בחילה, את יודעת, את אישה יפה, כן
ומרגע לרגע מתייפה לי יותר, השיער הצבעוני שלך דומה כמו
טווס כשאת פורמת סיכותייך ומנענעת ראשך בפראות, פורסת
בהפגנתיות את חגיגת הצבעים כמעדן לעיניי, ולפעמים כמו עכשיו
כשאני מביטה בך בשקט, מפחיד לי, ואני עתידי בקרוב ליפול,
יודעת שהסדקים יתפוררו, הכול יהפוך למכלול בוצי, לתוך חור
אצלי בלב כמו מחלה, מוודאת נכונות, בוחנת אותך ואת אותי
בעינייך הירוקות את מזכירה קצת נחש ככה קוברה מעוצבן אף
נראה כי את עומדת לתקוף, כמו מבקשת למלא קיבתך בויברציות
הדפיקות שאצלי בבטן בסלסה, במסיבת הגן, שמרעישה לי,
באשליה אצלי בראש, כשאת מחייכת, אני מתייאשת, את מרגישה
את המרוץ המטורף שרץ לי שם, את הדם שמצטבר מגלגל לי את
הורידים לצורות שבלול, את מתמתחת, ידייך פעורות כמו עושה
בכוונה, את שולחת אותן הרחק מהגוף לתוך נקודת עשן דמיונית,
מבליטה חזך, מכוונת לאישוניי את גופך ככלי נשק מזוין, מכונת
מלחמה, פטמותייך, מזדקרות לי כמו זין, אקדח מול עיניי, תירי
בי מיד אתחנן, חסלי את חיי רק די, נושכת עור קשה בידיי,
מבקשת שיהיו אלו שפתייך להכאיב לך ברגש שתרגישי כמה אני
כאן, את ממלמלת שיר, לא יכולת לבחור שיר אחר רק את זה,
הזמרת מסנכרנת מילים "לקק את זה", ואת כמו הד מכאיב אחריה
מרטיבה שפתייך בלי משים כמעט ושרה. שקועה בסדק שבין
שפתייך, איך החור גדל כשאת מתאמצת, עובד אצלך הכול הפוך,
לראות אותן רכות וורדרדות, נמתחות מתרחבות, הלוואי הייתי
הקשית הקטנה שאת מוחצת שואבת בלשונך מוצצת, אהיה לך
הכרית, מיטת המים, אהיה הדם שזורם בעורקייך, האינפוזיה,
הנוזל שממלא לך את הסדקים, אהיה הדבק שידביק לך את
הפאזל, הלביאה, הדרקון שימיס כאבייך, החזייה שתצפין שדייך,
אהיה לך האב, אפילו אזרוק את כל החגורות להרחיק את הכאב,
את הזכרונות הרעים, המתלים מברזל שהוא נהג לקפל בהשפעת
אהבתו אחר לחרוט על גבך, אני אנשק את פצעייך ותמרחי את דמי
ואת דמעותיי כמו יוד מחטא ואני ארקח לך שיקוי שמחה, שתחייכי
הרבה, אהיה האם שמעולם לא הייתה שם לצידך, אניק אותך כמו
מעולם לא שתית חיים, את תוכלי לשחק בי, למשוך, לגזור את
שערי, תוכלי לנדנד אותי מצד לצד כמו הייתי מאזניים, להטיל
בי כישופייך, לשקר, לברוח, לרוץ, לצרוח, תגידי תעזבי, תגידי
די, לא רוצה, תתחנני, אני אגיד הולכת אך אשאר.
ויודעת כי תמיד תחזרי.
אם תבקשי להמיתני סופית
והרי עכשיו שמאגר נשמות החתולה שבי אזל.
תוכלי להיפטר ממני בקלות יתרה, ונותרתי עקרב קטן.
אז תניחי אותי על המכתבה שלך, אולי תשרפי כמה מכתבי אהבה,
שכתבתי, האש תגרום שאפגע בעצמי, סופית, אפילו לא ייחשב זה
רצח.
בביטחון יודעת, לא תיכנעי לשנאה הרגעית כי גם את מכורה,
כמוני. |
