יעל ויק / אובדןאיות |
אני לא יכולה לראות
לא מפעילה דבר
אני משתנקת ונופלת על הרצפה ביסורים
הגוף, מאבד מהממשות
ואני מרגישה גוף נוסף לצידי
הוא מתפתל בידי
כמו דג
הוא חלקלק
והוא לא יכול לנשום.
אבל אני נאחזת כי
רק את זה נשאר.
קרניים אובדות מאירות את המחנק
את המרחב הדוחק,
את יניקת השיממון,
והדג שלי,
חומק.
אין לי מה לכתוב יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|