|
אתה לי נחמה
פעוטה עד יאוש
לחמם את שעות העירות
הקודחת
כשאני צריכה
כי תתעורר משנתי
המסוייטת
לא אמצא
מזור בגופך
השליו
כמותך
בעירותך
ואני בשנתי רדופה
לאור יום תתחקה
אחר סימני מאבק
אולם
אני לא צריכה
כי רק בצללי ביעותים רציתי
כי תתעורר |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.