אז ככה מור מה המצב, את יודעת מה אני הכי זוכר מהטקס סיום?
אז יכול להיות שתתפלאי לשמוע אבל זה אותך.
אני יודע שזה נשמע קצת מוזר, אבל העשר דקות, שהקדשת לי בטקס
סיום פשוט עשו לי את הערב. ומה בדיוק אני זוכר? אני זוכר שקמת
בשביל ללכת אבל לא רציתי לתת לך ללכת ומצד שני גם לא ידעתי איך
לעצור אותך, אני זוכר שנתת לי נשיקה על קצה השפה שרק אחרי אותו
ערב עלתה בי המחשבה שזו לא הייתה סתם נשיקה בין ידידים. אני גם
זוכר שחיבקת אותי פעמיים. פעם אחת לפני הנשיקה ופעם קודמת
כשבאת והתיישבת על הספסל שם לידי. אין לי הגדרה יותר טובה לזה
מאשר,  פשוט עטפת אותי בחום מור, פשוט עטפת אותי בחום.
אני גם זוכר איך נראית כשראיתי אותך מתקדמת לעברי, כמובן
שבאותו רגע לא חשבתי שתבואי אליי ותחבקי אותי ככה, למרות
שעצרתי את עצמי מלקפוץ ולחבק אותך, אני זוכר את התלתלים הכהים
שלך מנצנצים באור, שהיה מסביב, מבצבצים מאחורי הכתפיים שלך.
אני זוכר, שהשמלה שלך קרנה יותר חזק, יותר לבן ויותר יפה
מהירח, שהיה כמעט מלא באותו ערב. ואני זוכר, שהייתי שיכור טיפה
מהבושם שלך, מה שגרם לי לנסות להצחיק אותך וכנראה שהצלחתי כי
יצא לי לשמוע את הצחוק המתוק שלך שם.

את רוצה לדעת מה אני זוכר מהשנה האחרונה?
אז ככה, אני זוכר שסינג'רת אותי להסתובב איתך מדי פעם להעביר
איתך את הזמן, אני זוכר גם שנהניתי מכל רגע. אני זוכר שקראתי
לך ילדה יפה וזה תמיד העלה עליך חיוך, אז קראתי לך ככה הרבה.
פעם אחת אפילו חשבת שאני קורא לך ככה, כי שכחתי את השם שלך,
אבל זה לא היה המצב, פשוט נהניתי לראות אותך מחייכת.
ואני זוכר גם את הפעם הראשונה שראיתי אותך, איחרתי לשיעור בערך
בשעה ועליתי למעלה ואת היית בשיעור חופשי. ברגע שראיתי אותך,
לא יודע אם שמת לב, היייתי חייב לעצור שניה ורק אז למצוא לעצמי
מקום לשבת שם בשיכבה. הייתה מין שתיקה רועמת שכזו שבסוף אחרי
חצי שעה נישברה כששאלת אותי מה השעה. לא היה לנו יותר מידי זמן
לדבר, כי בזבזנו יותר מדי זמן בלשתוק.

יכול להיות שהזיתי אז את הדברים האלה, יכול להיות שאני הוזה
אותם עכשיו, אבל מה שבטוח הוא  שאני נהנה לזכור אותם.
אני מקווה שאת זוכרת את הדברים בחיבה, כמו שאני זוכר אותם ואם
תרצי אני אשמח מאוד לחדש איתך קשר ולשמוע ממך.


בתקווה לשמוע ממך,
                           דרור.