למרות שסוציולוגיה זה הקורס הכי מסריח שיש לי הסמסטר, כמעט ולא
הברזתי אף פעם. הסיבה לכך הייתה המרצה בעלת התחת החמוד. היא לא
רשמה הרבה על הלוח, אבל בפעמים הנדירות שהיא כן רשמה משהו,
הופיע על פרצופי חיוך אידיוטי. מאז שיעורי לשון בכיתה ט' לא
הייתה לי מורה עם כזה תחת מקפץ בזמן כתיבה על הלוח.

יום אחד ישבתי בסוציולוגיה כשלפתע הסלולרי שלי הרטיט לי את
הצורה ומייד הודיע בקול תרועה על דואר חדש שקיבלתי זה עתה.
גברת תחת עצרה את המשפט ושלחה לכיווני מבט כועס. לפני שהספקתי
להתנצל, הסלולרי השמיע צפצוף נוסף. מייד הבנתי שאין זו הודעה
מבחורה או חבר, אלא עדכון חדשות. יש שני דברים שלא מובנים לי:
הראשון -למה כשאני מקבל הודעה רגילה יש צפצוף אחד וכשאני מקבל
עדכון חדשות יש צפצוף, כמה שניות שקט, ואז צפצוף נוסף? הדבר
השני שלא מובן לי הוא למה לעזאזל אני מקבל עדכוני חדשות?
אם לא הייתי כזה עצלן בטח הייתי מוצא דרך לבטל את זה, מה גם
שנראה לי שהשירות הזה עולה כסף. אבל כל פעם אני דוחה את זה
ליותר מאוחר, ויוצא שכבר כמה חודשים טובים אני מקבל עדכוני
חדשות מפגרים.
רוב הפעמים זה הודעה בסגנון "שר האוצר החליט להעלות את הריבית
ב-4.3 אחוז", או "חייל נפצע קל בבסיס בדרום". מה שמעצבן
בהודעות האלה זה שהן מגיעות באיחור קל. יצא לי כבר כמה פעמים
לראות שידור של פיגוע בטלויזיה (אחת התוכניות האהובות עלי,
למרות שכל הפרקים דומים), ופתאום, אחרי שעה של צפייה בפיגוע,
כאשר הקריין כבר שואל במין שעמום כזה את מנהל בית החולים בפעם
העשירית כמה פצועים הגיעו ומה מצבם, פתאום הסלולרי רוטט ומייד
מצפצף לי פעמיים.
מצחיק אותי לקרוא הודעה "פיצוץ בירושלים - במקום נפגעים רבים",
כאשר אני יודע כבר את שם המחבל המתאבד, גודל המטען, מספר
ההרוגים האמיתי (זה שרשום למחרת בעיתון), וכמה פצועים קל עד
בינוני נמצאים בשערי צדק ומי מבניהם מנותח.

אתמול חלמתי שאני באורגיה עם דרו ברימור, לוסי לו וקמרון דיאז,
ואחרי שאני כבר גומר בפעם החמישית אני נשכב באפיסת כוחות ועוצם
עיניים. אבל הן רוצות עוד ומתחילות לנער אותי. פתאום אני
מתעורר ונחרד לגלות שהמלאכיות נעלמו אבל אני עדיין מנוער. כל
המיטה מנוערת. כל הבניין המזוין מנוער. יש רעידת אדמה!

הייתי בטוח שאלו הם השניות האחרונות של חיי אז נפרדתי מעצמי
לשלום וסיכמתי את החיים ב"היה כיף בסך הכל". כאשר הרעידות פסקו
נרגעתי עם סיגריה וצפיתי קצת בערוץ הראשון.
בכל האסונות אני תמיד בוחר בערוץ הראשון. פיגועים, שטפונות,
רעידות אדמה. אני אוהב את התקלות הקטנות שיש להם, כמו למשל
שהשדרן אומר "נמצא איתנו על הקו מר משה לוי, שהיה עד ראיה
לפיגוע הנורא", ואז אחרי כמה שניות של שקט הוא אומר "מר משה
לוי יהיה איתנו מאוחר יותר". זהו בידור!

אחרי שנגמרו לי הסיגריות ונמאס לי מהודעות ההרגעה "הדיווח
הראשוני של זק"א על התמוטטות בניין בתל אביב נתגלה כשגוי",
התלבשתי וירדתי לקנות סיגריות.
בדרכי לקיוסק הקרוב לביתי הרצתי מחשבה על רעידת אדמה נוספת
שתבוא בכל רגע, הפעם רעידה עצומה שתפיל בניינים מסביב, וכך
בעצם הסיגריות יצילו את חיי. זה הצחיק אותי וחשבתי לכתוב על זה
סיפור בהמשך היום כשלפתע חשתי ברטט על רגלי הימנית. זה הקפיץ
אותי באימה אך חלקיק שניה מאוחר יותר התעשתי. שתי התרועות באו
כצפוי. הייתי בטוח שקמרון דיאז עברה שם ברחוב כאשר קראתי את
ההודעה "מטוס נוסעים התרסק על אחד הבניינים במרכז הסחר העולמי
בניו-יורק". מחר אני מבטל את החרא הזה. מחר!