דרך חור העינית יכל הוא לראות את שברי קרני השמש הראשונות
בוקעות. נשברות בדיס הרמוניה תחת מראה דמוי דג של היקום. שערו
היה סתור ומבטו מזוגג בכבלי שינה. חושיו היו עדיין מחודדים
במעין מצב דמוי חלום, מסומא לדברים אחדים, רגיש בצורה יוצאת
דופן לאחרים.
מגע העץ שעל הדלת, למשל.
החריצים כאילו תקשרו במעין שפה כימית עתיקה עם טביעות האצבעות
שעל כפו. מגששים זה את זה. מזהים את הכתב, את הקשר.
הוא עזב.
מוחו נודד חזרה אל מתכונת ההתעוררות הרגילה.
מזהה את שעליו לעשות בכדי לצאת ממה שהיה בעיניו חוסר קיום
ממשי.
הוא לא יכל להיסתגל אל הקימה.
הוא התענג על רעיון ההיתחדשות, ורק כעבור מספר דקות יכל לזהות
את סמני המשבר הראשונים שלחששו בחלקים הנסתרים ביותר של מוחו.
שאין
לו
למה
לקום.
כאשר יגמר טקס ההתעוררות תגמר הסיבה להמשך פעולותיו.
אך כאשר הבין זאת היה זה מאוחר מדי. הוא כבר היה ער. נידון
לעוד יום. מגשש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.