אם הייתי כותב כאן על כמה שהחיים בזבל, על כמה שרע לי, על איך
שאני לבד, על כמה שההורים מנדנדים, האחים מעצבנים והחברים
מתעלמים, אם הייתי אומר לך שכבר יש לי רשימה של דרכי ההתאבדות
שקיימות, ואם אני הייתי מציין שאני ככה קרוב ללקחת את הרשימה
הקטנה שלי, לעשות אנ-דנ-דינו בין כל האפשרויות וללכת על זה, עד
הסוף, היית מסיים לקרוא את הכל, או אולי אפילו מפסיק באמצע. אם
הייתי כותב את כל זה, בטח היית חושב שהחיים שלי לא כאלו
נוראיים, שאני סתם אוהב לדבר על כמה שאני מסכן, שאני אוהב
לשקוע ברחמים עצמיים ושאתה מכיר עוד המון כמוני.
רוב הסיכויים הם, שהיית חושב שמהמונולוג הקטן הזה, שבעצם כתבתי
לעצמי, מתוך הכמה שורות האלו, אתה מכיר אותי, מבפנים ומבחוץ.
אם הייתי כותב את הכל, היית אומר לעצמך בראש, אם לא בקול רם,
שאני סתם עוד אחד שמחפש תשומת לב, אפילו אם זה רק מאדם אחד
שייקרא את זה, יסתכל עליי במבט מלא רחמים וינסה להוציא מפיו
מילה או שתיים בכדי לעודד אותי.
אם הייתי כותב את כל זה, קרוב לוודאי שהיית צודק.
אז רק כדי שתטעה, אני לא אכתוב את זה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.