לפני יומיים פלוס מינוס, פתחתי עיתון
וקראתי שכל בן אדם, או אפרוח
משתין על הבוקר, עם שתן ראשון-
כמה עשרות של אלפי תאי מוח.

וכאן המקום להזכיר לכל איש
שתא מוח, בניגוד לתא פארש כמו תא עור או תא שריר,
אחראי הוא על כל התחושות שנרגיש
על כל מה שנחשוב, ונאהב, ונשיר..

אותו תא מבורך שגרם לי לחוש
את שדה השמאלי של מתילדה עצמון
עבר טרנספר הבוקר, מבית השימוש
לאגן החימצון של ראשון לציון

והוא לא לבד, אנשים! אלפים חבריו
בשצף קצף זורמים אל קיצם העלוב
רק אתמול התרגשו מניחוח של סתיו
והיום הם עמוק בתשתית הביוב.

אין ספק, רבותי, אין כאן צדק בגרוש
רק בגידה של המוח באלפי נתיניו
שעמלו כדי שאנו נדע ונחוש,
נרגיש ונריח, ניגע ונאהב--
                                                           
                            מתוך אינסטינקט או רפלקס השחזתי
עטי
בעודני נוהם כמו שירקן, או בגהרה
וכתבתי הספדצ'יק חצי- ממלכתי
לנוירון העמל, שגמר ת'קריירה:

נכבד, חברים, את זכרו של שמעון
תא מוח עייף, מסורתי ושמנמן
ששידר לי את ריחה של יונית בן סימון
את אוזנה הורודה וגופה הלבנבן.

נזכור כולנו את שפיץ, הנוירון הנוירוטי
שעבד בלי לאות בנורבגיה, בפיורד
ושידר לאוזני את זימרת פאבארוטי
בעודי מתענג על דג סלמון ורוד

והנה אלכסנדר, הנוירון הנייטרלי
תושב בנה ביתך באונה הימנית
שהיה קצת מוזר, קצת טיפש, קצת בנאלי
אך בזכותו התאהבתי בסיטון רונית..

אז נכון- כמו כולנו, לכל תא יש יורש
חינני, וצעיר, ונמרץ באבוע
שעובד, וחושב, מתרגש, ופורש-
לפנסיה מוקדמת, כמו כלבא סבואה

ונכון שכולנו בעצם תאים
נשטפים וזורמים כך בשטף הזמן
אך לנו בכל זאת צפויים תכריכים-
ולא פיסת סחי באגן מחומצן..

ואתם, אם אהבתם שירי המופרע
תבוא עליכם ברכת השמים
וגם אם לא- זה ממש לא נורא-
מקסימום- תורידו עליו את המים.