וודאי לא יגיע לייעדו, לא יצוף אפילו לא כשאספר
איך אחדיר אותו, לתוך מעיין הנעורים שבך
וזה היישר יישקע, ייעלם, ייתמלא מיים, יפעפע, יבעבע
ולא אהיה שם, שלא לראות את העצב הגדול הזה קורה, אז
על כל מקרה, כמו כזה שהפתק יישאר יבש, במקומו והפקק יאטום
היטב, מיים לא יחדרו, והשיר הזה יישאר כתוב לך, דמעות על
ניירות מעץ, פתאום קראתי, פתאום כך נזכרתי, והטסות שלי כבר
מזמן נסדקו גם הן, ושוב שחורות, וזה יחזיק מעמד רק שנה, גם זה
במקרה הטוב, שוב עצב גדול, רצפטים, הומופובים, הומופטים,
פסיכו...

באם במקרה, ולא סתם כך, ייצוף יצוץ ויעלה, אל מול עינייך,
בכריות אצבעותייך, תפרוק אותו מדורבנותיו, עיין בו, קרא ולחש,
סומסום היפתח ואבוא, אומר התגעגעתי, אומר הרבה דברים, לא באותו
המובן.


פאי.