וכמו תמיד, חומר המנתב את
עצמו בכיוון אחד.

הוא התחיל לזרום, אך ללא נקודת יעד.
האפשרי הוא הדבר?  כאן  הכל תיאורטי!
ומה תהיה ההשפעה עלינו, עלי,
יודעים אנו הרי את סכנת
הפתיחה, של זה, של זה שאינו
ידע ניתוק.          
מאיפה בא עלינו החטא הנורא הזה?!
זה אני, המביט על הגוף החיצון, וכי
למה?  נאמר כי אנו מחויבים לראות דווקא
את גופו הפנימי של זה, ושל אחר.
ומי שלח את  היגון הנורא הזה, כשבפי
כרובי האנוש בלתי צפוי הוא, בלתי נמנע, או שמה
לא היה ולא נברא?
בנוי הייתי מסלידה על חיצוניותם של
אלה, אך רובם, כן רובם, אין בהם,
אין בהם - את האחר.

עכשיו החתירה לפתוח את נתיב התקשורת
מחדש, הרי הוא, היחידי
המאפשר את מעבר הרגש הלוך וחזור בנתיב החד-
-צדדי ביקום.