קבלו אותי עם מגרעותיי
או, אל תקבלו אותי כלל
כמו שאני נאלצתי
לקבל חיות זו
בטוב ולרע בבחירה מועטה
עם יצר שטבוע בתאי האנושיים
לשרוד,
שרידות אילמים, נכים
להיות חזקה למרות חולשתי
ללמוד את הסוף עד כדי הנחות
לגבי התחלה,
בזמן שאמצע כותב את עצמו
על גלגל של זמן
שספק שמסתובב כבר
מזמן.
אקבל את גודלי
את קטנותי
מתוך הכרח, עצמי
לאלף, לאלץ את מוחי
להשתחרר מחוקיו המכניים
מנטיותיו לקבוע לי חוקים
שאבין,
שאקרא לפיהם את גבולותיו
הלא קיימים
של עולם,
וזה גם לא מסתיים שם,
הרי העולם הוא רק התחלה
של הבנה
לגביה אני מניחה את הנחותיי
ואלה, הן, תשארנה איתי,
מגרעותיי. |
