לכל עיר וארץ בעולם
יש איזשהו סמל
שמורה שהמקום קיים

לצרפתים יש את אייפל
ולאיטלקים את פיזה,
לארה"ב את הבית-הלבן ופסל החירות
(ופעם, כך אומרים,
גם היו שם תאומים)

לפלשתינאיים
(או לישראליים,
תלוי מי מספר),
יש את מתחם הר-הבית
שהוא גם שטח מריבה

אז בשביל להתפשר
ולמצוא גם משהו באמצע
להזדהות,
בנו הישראלים
את הכנסת בירושלים
וחופים מסודרים סביב הכינרת
וגנים באהאיים בחיפה
וירידות תלולות לים-המלח
ותיירות חשופות-חזה באילת;

ובצריח,
בראש,
שיידע כל ישראלי גאה
שזה הבית,
בנו בניינים בצורות משונות
וקראו להם מגדלי עזריאלי.


מגדלי עזריאלי
הם חדשים וגאים,
חצופים ובוטים;
משקיפים על הקריה
(ועל כל סודות המדינה);
נוצצים בליל המילניום
ורדרדים במצעדי גאווה;
ומשקפים את דעת הקהל
בערבי בחירות אחת לשנה

הם איתנו כה מעט זמן
אך נראים איתנים כמו היו פה תמיד
(אלוהים, רק שלא יבוא מטוס
וגם אותם פתאום יוריד).

ההיסטוריה בונה את עצמה
בעיני המתבונן
ההמום
וכל פריט במשחק
תופס בזמן שלו
מקום

ורק נותר לייחל
שבמהומת האלוהים
שמתרחשת בינתיים
יהיה לנו
תמיד את עזריאלי -  
כמשואה זוהרת
בשמיים!