ליומולדת של עמוס שנה שעברה, דודה מאירה הבטיחה להביא לעמוס
משהו מיוחד, שמגיע לילד שיש לו יומולדת שבע עשרה. עמוס ישר חשב
שזה יהיה כלב, או מחשב נייד, כמו שאמא הבטיחה לו לפני שנתיים,
או מכונית, כמו שאבא אמר שהוא יקנה לו כשרק יהיה לו רשיון,
ואחר כך אמר שאולי שנה הבאה, כי החוגים שלי עולים יותר מדיי,
וגם השיעורים הפרטיים של עמוס בכימיה ומתמטיקה ואנגלית חונקים
אותם עם התשלומים. ככה שכשהדודה מאירה חזרה מהטיול האחרון שלה
ביערות גשם של ברזיל, והביאה איתה כלוב גדול, עמוס קצת התאכזב,
ובגלל שזה היה בראש השנה, ואמא הייתה בלחץ של לעשות לכל
האורחים שמח, וקראה לנו לבוא כבר לשולחן, כי סבא חיים מברך,
לעמוס לא היה אפילו זמן לבדוק מה יש שם בפנים, והדודה מאירה
אמרה שתקשיב לאמא, ושאחר כך נראה את המתנה ביחד.
ואחרי שכולם אכלו להם כמו חזירים, כמו שאמא אמרה אחרי שכולם
הלכו הביתה, את הגפיעלטע פיש, ואת הרימונים, ואת העופות ברוטב
תפוחים, והאורז, ולקינוח תפוחים בדבש ועוגות דבש ותפוחים, כולם
אמרו שנו, מאירה, אולי נראה כבר מה יש שם בתוך הכלוב הזה שלך,
והדודה מאירה חייכה ולקחה את הכלוב, ואמרה לעמוס, שתשמור על
זה, כי יש רק שנים עשר כאלה בכל העולם, ועמוס, שהעיניים כבר
יצאו לו מרוב שהוא ניסה לראות מה יש שם בפנים, אמר שבטח,
והדודה מאירה שמה את הכלוב על השולחן, כדי שכולם יוכלו לראות,
ועשתה קססקססקסס, כמו שעושים לחתולים כשרוצים לעבוד עליהם שיש
לכם אוכל בידיים, וילדה קטנה כזאתי עם נמשים על הפנים, ושיער
שחור כמו של פליסיטי יצאה החוצה, ועמוס רצה לגעת לה בראש, אבל
הדודה מאירה אמרה שהם נושכים בהתחלה, עד שהם מתרגלים, והראתה
לעמוס את האצבעות הנשוכות שלה. עמוס ישר שאל מה היא עושה,
והדודה מאירה חייכה ולא אמרה כלום, ורק נתנה לעמוס להסתכל על
הילדה הקטנה, שניסתה להתחבא מתחת לנסורת, וכולם אמרו שתראו,
היא מנסה להתחבא, ואמא אמרה לדודה מאירה שמאיפה מצאת לנו דבר
כזה, ואבא אמר שהוא נותן לה לחיות אצלנו אולי שבועיים, כי זה
הכי הרבה זמן שהדגים החזיקו מעמד, ואחריהם האוגרים, שהחזיקו
מעמד שבוע, והסרטן שהחזיק מעמד יום, ואני ישר אמרתי שזה של
שנינו בשותף, ועמוס אפילו לא הסתכל עליי, ואמר שאולי, וכל
הילדים הקטנים אמרו שתוציאו אותה, ושאנחנו רוצים לראות, אבל
עמוס ישר תפס פיקוד ואמר שאף אחד לא יתקרב אליה, אתם שומעים,
ומנשה אמר שיאללה, ושאיזה סנוב, וכל הילדים הקטנים חזרו אחריו
והלכו לשחק מורטל קומבאט במחשב.
אחרי שכל האורחים הלכו, ואמא עמדה ואמרה שבקרוב אצלכם, ולחצה
לכולם ידיים, והתנשקה איתם על הלחי, וריכלה אחר כך על מה שכל
אחד נתן לה מתנות לחג, ושאיזה טעם יש לאהובה בואזות, אלוהים
ישמור, ודחפה את המתנות שהיא לא אהבה לשקית מתנות של האנשים
מהמשרד, וישר קראה לי לבוא לטאטא, כי חס וחלילה שמישהו ינגב את
הרגליים לפני שהוא נכנס אלינו הביתה, ואת אבא היא שמה אחראי
לכלים מלוכלכים, ורק לעמוס היא ויתרה, כי הייתה לו יומולדת. אז
כשאנחנו ניקינו את הסלון והמטבח, עמוס ישב בחדר שלו וחשב איך
לקרוא לה, והחליט שיקראו לה מותק, כי היא נורא מתוקה, ואחר כך
ניגן לה בגיטרה שירים של החיפושיות, וישר היא הרימה את האף
והתחילה לרחרח, ועמוס חייך אליה והמשיך לשיר, ובפזמון של פני
ליין מותק הצטרפה גם כן. דווקא היה לה קול יפה, לא כמו שחושבים
שיש לאנשים קטנים כאלה, ואני יודעת, כי לחדר שלי ושל עמוס יש
קיר משותף, ושמעתי אותם כל הלילה שרים ומדברים באנגלית על
החיפושיות.
ואחרי כמה ימים, שמתי לב שהבגדים של הבארביות שלי נעלמים. אז
שאלתי את עמוס, וישר רואים שהוא משקר, כי הוא מושך באף כשהוא
מדבר, והסתכלתי בכלוב של מותק, שכבר היה מרוהט ברהיטים של הבית
בארביות שלי, וכבר לא היתה בו נסורת, אלא שטיח שעמוס הכין
ממגבת, ומותק עמדה ודגמנה את החליפה הכחולה של הבארבי קאוגירל
שלי, וכבר השארתי לה את החליפה, שיהיה. על עמוס מותק כבר סמכה,
ונתנה לו להוציא אותה מהכלוב בלי לנשוך, ועמוס אפילו מדד אותה
פעם, שלושה תפוחי יהונתן וחצי מחק, זה היה הגובה שלה. גבוה
בחצי מחק מדרדס. מותק הייתה אוכלת תפוחי עץ, ורק ירוקים, והיה
צריך לקלף לה אותם, כי היא שנאה את הקליפה. אחרי כמה זמן היא
גם למדה כמה מילים בעברית, מה שהיה יופי, כי לפני דיברתי איתה
עם הידיים, כי רק התחלתי ללמוד אנגלית בבית ספר, אבל רוב
המילים שלה היו קללות שעמוס לימד אותה. היא גם הייתה נורא
חכמה, המותק הזאתי. פעם אחת ראיתי אותה עוזרת לעמוס בשיעורי
בית בכימיה ומתמטיקה, ואחרי כמה זמן עמוס באמת התחיל להשתפר
בלימודים, והפסיק לקחת שיעורים פרטיים אצל המשוגעת שצועקת עליו
כשהוא טועה, ואבא אמר שאולי עוד תקבל השנה מכונית, ועמוס נורא
שמח ונתן למותק נשיקה על האף.
ובפסח עמוס למד כמו משוגע לבגרויות שלו, ומותק ישבה לידו ועזרה
לו כשהוא הצטרך עזרה, והסבירה לו כשהוא טעה, ובהפסקות שלהם
מהלימודים עמוס ניגן לה שירים של החיפושיות, ואמא אמרה שאף פעם
לא ראיתי אותו עובד כל כך קשה, ואני ידעתי שזה הכל בגלל מותק.
וביום של המגן במתמטיקה אמא קיבלה טלפון שפסלו לעמוס את המגן,
כי הוא העתיק, ואמא הייתה בשוק ואמרה שאת בטוחה, והמורה של
עמוס למתמטיקה אמרה שאין לי מושג איך הוא עשה את זה, אבל הייתה
לו בובה שלחשה לו את התשובות, ואמא כמעט התעלפה, והפקידה הייתה
צריכה להביא לה מים. ובבית אמא אמרה שחסל סדר מותק, ושהיא לא
מוכנה לעבור על זה בשתיקה, ולא משנה כמה אני ועמוס אמרנו
שבבקשה, ושזה לא יקרה עוד פעם, אמא צלצלה לדודה מאירה, שתבוא
ותיקח את מותק.
אחרי איזה חודשיים, אחרי שאמא הלכה ודיברה עם היועצת, ואחרי
שעמוס סיים עם הבגרויות בלי להעתיק אפילו פעם אחת, קיבלנו
בדואר גלויה מברזיל, עם ציורים של תפוחים ירוקים חצי מקולפים,
ונשיקה פיצפונת מאחורה.