ואערוך חשבון נפש.
זו הציפור שבורת הכנף,
נאחזת בכוח בשארית שנותרה,
כך בדד היא עומדת,
ומקור מתכרבלת בנוצות הכאב והפחד.
עם ציפור נפשי אשכב דומם,
ואקונן על חומת המגן.
זו חומה של ניתוק,
מן חומה של דמיון בעולם של פחדים,
של דמיון.
נשענת בכוח על רגלה הדלילה מנוצות
של פורקן ותשוקה שהייתה לא הייתה.
זה סוד ללא מילים ואת אותו תדעי
חושי מתערפלים
חולפות תשוקות כמו צללים,
ואת אותי תדעי
בתוך הנצח תצעדי.
יעל כהן ("המכשפות")
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|