בזמן האחרון יוצא לי לחשוב על איך שהיא הייתה פעם.
(פעם)
וככל שאני חושב יותר, ככה עצוב לי יותר.
האמת היא שהכל היה אצלה מושלם,
אבל מה שהכי אהבתי אצלה
היה את זה שכשהיא באה אלי ואכלנו שניצל טבעול
אז היא הייתה אוכלת רק את הקצוות.
פעם שאלתי אותה למה היא עושה את זה,
והיא ענתה לי שבשבילה
כל דבר יכול להיות יקום.
אפילו שניצל.
ושהיא מאמינה שאף אחד לא יגור בקצה היקום,
במיוחד לא בתקופה כזו...
ואני רק הסתכלתי עליה בעיני זכוכית
שגם היא תראה איזה יפה היא.

היום
היא כבר אחרת;
יש לה הרבה איפור שרק מסתיר את כל היופי שיש מאחוריו,
היא כל יום אוכלת בבתי קפה בתל-אביב
ויש לה עוזרת בית.
בקיצור זה לא כמו
פעם.
פעם,
שהיינו מנקים ביחד את הבית
ועושים קרבות מים
ואחרי זה,
אחרי הכל,יושבים בשולחן ומנסים לשמר פיסות קטנות של היקום.