ואלוהים ברא את הים, היבשה והאדם הפוסטמודרני
ןיהי בוקר
אשה מתיישבת , שואפת
אוויר של בוקר,
לרגע תוהה אם להמשיך
להביט בחלון זמן מה
ומבטלת מחשבה זו
בנושפה, מפשפשת בחפציה,
מחפשת מסרק שמלה,
היום לבשה היא שחור
ולא ידעה כי על מותו של יום,
שעדיין לא התחיל היא
מתאבלת
בשארית הזמן הנותרה
הם תכננו איך ישכבו בטן גב
בטהיטי, בשקיעה
וכך הבטיחו זה לזו
ברגעים של אהבה קמוצה.
בשארית הזמן האחרונה
הם הביטו בשתיקה
זה בזו ובכוס חלב ועוגיה
שקועים עמוק בכורסאות הקש.
והשרב רוקן אט אט את חלוף היום
ועמו את צלליות הפיקוס
מהמרפסת השכוחה.
ויהי ערב, יום אחד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.