"בראשית ברא ה את השמיים ואת הארץ"
השמיים-משכנם של מלאכים, שלום ואהבה
ארץ-משכנם של בני אדם, מלחמה ושנאה
ואני כאן בארץ

קטעי רגעים מתוקים שחלפו עם השנים פוצעים את ליבי, כמו רסיסים
של חפץ זכוכית יקר ללב שנשבר ופוצע את הידיים בעת ניסיונותי
לאספו מן הרצפה.

מציאות עטופה בערפל עומדת על מפתן ביתי ואני מהססת, כמו אז,
לפני שנים, שהורי אסרו עלי לפתוח את הדלת לזרים.

במשך שנים הרגיעו אותי בכך ש"כשאגיע לגשר אחצה אותו", אז איך
זה שהגעתי אליו כל כך מהר ועכשיו מתברר שהוא קורס תחת רגלי

קופסאת הסיגריות מונחת כאן לידי, אני אוחזת בסיגריה ומדליקה
אותה,
היא נראת כמו המוות עצמו, כשהיא נסרפת, העשן חונק אותי, אך אני
ממשיכה ושואפת את העשן הרעיל לראותי

ועכשיו אניאקח את הגיטרה, המיתרים ישמיעו צלילים מוקרים,
צלילים שחיברתי וצירפתי למילים שכתבתי בלילות של נדודים

ואז אני אזכר בדמעות,בכאב ובהשפלה שסבלתי  כעונש על החטא הגדול
ביותר שאדם יכול לחטוא-להיות שונה

ואני לא אבכה, שנים רבות עברומעז הפעם האחרונה שעלו דמעות
בעייני, אני אצית עוד סיגריה, אצא למרפסת, אסתקל למטה... בראשי
יחלפו אותן מחשבות כמו בכל  אלפי הלילות הארוכים שדמו בכל
פרטיהם ללילה הזה.

אשתעשע ברעיון לקפוץ, לאוף מספר שניות, כמו ציפור אל החופש,
למות ולזכות לעולם  טוב יותר, ולא יהיה לי אומץ.

וכך אחזור אל המסך הדולק,
סינטטית,
כלואה,
מתה.

אז בראשית ברא ה' את השמיים והארץ
והארץ הייתה תוהו  ובוהו וחושך על פני תהום
ומתוך החושך נולדה שתיקה
שתושיט לי את ידה בדרכה אל התהום