במיטה שבאחד מבתי המלון בצרפת, מצא את עצמו עמוס מתבונן בחוף
הים של עיירת הנופש ביאריץ, הוא ירד והלך לאורך טיילת ארוכה של
חוף ים והגיע לרחוב עמוס מסעדות , תאילנדית, סינית ופיצריה
עממית, כל שאר החברים הלכו לשתות והוא אמר שהוא יצטרף מאוחר
יותר.
אושר גדול הציף אותו במשך שעות היום האינטנסיביות של הכתיבה,
והתחושה כי הוא משתף פעולה עם סופרים צעירים מכל העולם מילאה
אותו התרגשות.
ההליכה הפשוטה בטיילת הזכירה לו את רחוב נחלת שבעה אחרי פיגוע
בשעת לילה מאוחרת.
הוא הגיע אל פאב קרוב אל המלון שלו, וראה את עמנואל הצרפתיה
יושבת וכותבת במרץ אל תוך מחשב נייד אפור, היא ישבה בסוף בית
הקפה שנטה להתרוקן, השעה כבר היתה אחרי 2 לפנות בוקר.
עמנואל סיפרה לקבוצה באותו יום כי היא כותבת עכשיו רומן על
נזירה בת 28 שמחליטה לעזוב את חיי הנזירות, לחפש בחור צעיר שבא
לבקר אותה פעם במנזר. מייד הוא חשב שזה סיפור צפוי ודווקא שאר
המשתתפים הוקסמו מהרעיון והתעניינו בעיקר האם גם נזירות
מתנזרות ממין, ואז עמנואל סיפרה שהרעיון עלה בראשה בגיל 25
כשהיא החליטה להפסיק לשכב עם גברים, בעקבות תחושת מיאוס בתאוות
שלה, היא הרגישה כמה מאמץ ואנרגיה היא משקיעה בטיפוח עצמה סביב
מין, מגע ותשומת לב.
עברנו לסיפור של ניקו, שהיה נציג של ליטא, אבל התבוננתי
בעמנואל ועניין אותי מה היא כותבת.
עמוס נשאר נטוע במקומו וקנא בה על הכתיבה המהירה, בתחושתו היא
כבר סיימה ארבעה רומנים בזמן שהוא הביט בה. עמוס היה מוטרד
מהמחשבה שכל שאר חברי הקבוצה נהנים במקום אחר, ומוטרד עוד יותר
מכך שעמנואל עובדת וקורנת כל כך.
עמנואל הרימה את מבטה וחייכה לעברו, היא סימנה לו לא להתקרב
אליה, הוא התקרב בכל זאת, והיא אמרה לו באנגלית "חכה חמש דקות,
אני באמצע זיון", "מה", שאל עמוס, "היא שוכבת עכשיו בפעם
הראשונה עם אח של חבר שלה". עמוס הבין כי עמנואל מדברת על
הנזירה מהסיפור אותו היא כותבת.
עמוס חשב לעצמו שהיא רוצה בחברתו, אבל מייד הבין שהוא רק מפריע
והחליט לחזור אל החדר שלו. בדרך לחדר הוא  עבר ליד מטרפולין
גדול של בתי קולנוע סגורים.
בבוקר למחרת הוא אכל ארוחת בוקר בחדר האוכל של המלון בו
התאכסן, לידו ישבו זוג אוסטרים עם תינוקת, הגבר נראה מוצק ובעל
נוכחות, והאשה האכילה את התינוקת לידה.
עמנואל נכנסה והתיישבה לידו, היא חייכה, ואמרה לו שאתמול הוא
הכניס ממש חיים לדמות של האח של הגבר שלמענו הנזירה שלה יצאה
למסע.
חדר האוכל היה ממקום מתחת ללובי ובין הלובי לחדר האוכל היתה
מצויה תקרת זכוכית שקופה.
עמוס התבונן למעלה אל התקרה והמוני רגליים הולכים ממקום למקום,
הוא הרגיש מתחת לעולם הזה, מתחת לעולם של התופעות, הוא רצה
לשאול את עמנואל, אם היא לא מרגישה מצוקה, אם היא לא בורחת
מהחיים כשהיא כותבת, אבל הוא הרגיש מחנק מההתעסקות הזו בשעת
בוקר סגרירית זו.
ארוחות הבוקר הגיעו במהירות מתורגלת היטב.
עמנואל התחילה לספר על מצב העיתונות בצרפת והקושי להתפרנס
מכתיבה, היא אמרה לעמוס שבטח בישראל קשה יותר, שטף עמום של
מילים התפרץ למעין מונולוג של עמנואל, מלחמה, שטחים, אהבה, דה
גול, נתניהו, מולן רוז', נסיון מיני, מיץ התפוזים והקרואסון
שלה.
עמוס התבונן בתווי הפנים שלה מדברת. הם נעו במהירות ובאופן
מוקפד.
הוא שתק וידע שזה ישבה את ליבה, הוא הבחין שהיא תרצה לבלות
איתו, עם הזמן הגיעו עוד משתתפים מהקבוצה שהתיישבו הרחק מהם
והתבוננו עליהם, השיחה ביניהם הדיפה ניחוח של אינטימיות של
אחרי לילה סוער, שניהם היחידים שלא הצטרפו אמש ליציאה
לדיסקוטק.