אמא, הייתי צריכה שתהיי חזקה עבורי, שתראי לי כי אצליח להסתדר
בכוחות עצמי.
היית מעין שתי נשים, האחת בעלת האופי החזק בעולם, תספוג כל מכה
ובכל זאת תמשיך הלאה.
אחת אליה יכולתי להביט בהערצה, אותה יכולתי לחקות ולרצות
להידמות.
האחרת חלושה ומפורקת, בודדה וכאובה. אחת שזלזלתי בה וכעסתי
עליה על שגרמה לי להיות כמותה.
נשענתי על משקוף הדלת בכניסה לחדר, במין תנוחה הלקוחה מסרט
רומנטי, אך שום אהבה לא הייתה בסיפורי.
דמות קטנה בפתח חדר השינה של ההורים, דמות קטנה בעלת עיניים
ירוקות ענקיות המביטות בעצב על האם היושבת בגבה אלי על קצה
המיטה ורק אנחות הבכי הסגירו את כאבה.
שתי דמעות בודדות נמלטו מעיני וזלגו באטיות על פני, היא
הסתובבה ובהתה בי.
"על מה את בוכה?", היא אמרה בקול כעוס, קול אותו לא קישרתי
לקולה של אימי.
ברחתי מן החדר.
נשענתי על משקוף הדלת בכניסה לחדר, במין תנוחה הלקוחה מסרט
רומנטי, אך שום אהבה לא הייתה בסיפורי.
נערה צעירה בפתח חדר השירותים, נערה צעירה בעלת עיניים ירוקות
המביטות בזעם על האם היושבת צפופה בין האסלה אל הקיר דמעות
ענקיות מכסות את פניה ובגדיה.
שתי דמעות בודדות נמלטו מעיני וזלגו באטיות על פני, היא הפנתה
פני אלי ובהתה בי
"על מה את בוכה?", היא אמרה בקול כעוס, קול אותו לא קישרתי
לקולה של אימי.
ברחתי ורצתי במעלה המדרגות אל חדרי.
נשענתי על משקוף הדלת בכניסה לחדר, במין תנוחה הלקוחה מסרט
רומנטי, אך שום אהבה לא הייתה בסיפורי.
אישה-נערה בפתח החדר, אישה-נערה בעלת עיניים ירוקות המביטות
בזלזול על האם היושבת על הכורסה בוהה בקיר ועיניה ריקות מדמעות
רק קמטי עצב חורשים את פניה.
שתי דמעות בודדות נמלטו מעיני וזלגו באטיות על פני, היא הפנתה
פניה אלי ובהתה בי
"על מה את בוכה?", היא אמרה בקול כעוס, קול אותו לא קישרתי
לקולה של אימי.
ברחתי מן הבית. |