אני רוצה להתעורר
אני לא יכולה יותר
והסיוט הזה לא עומד להיגמר

תעיר אותי, תגיד לי שזה לא אמיתי

הייתה לנו תקווה, הייתה אהבה, ומה נשאר? - שום דבר...

איבדנו עוד חיים
הלכה עוד נשמה
אז מה ישאר...על פני האדמה?

איך אתם יכולים להעמיד פנים שכלום לא קורה?
הנה הלך עוד אח, הנה הלך לו עוד הורה
עוד חבר
עוד מכר
עוד איש לא מוכר

אז איך זה שאני בוכה, איך זה שאני לא מצליחה?
לכבות את הדמעות, שלא קשורות לאף-אחד,
או שכן? או שלא?
האם הכל רק בגללו? בגלל זה שלמעלה,
זה שאמור לשמור, מתי יתחיל כבר לעזור?
שהנשיא יגיד כבר משהו מועיל
שמשפחות שכולות יחיו שוב כרגיל
שילדים כמוני לא יכתבו שירים
על אסונות, טרגדיות וכאלו מין מקרים...

והשיר הזה מוקדש, לעצובים ולבוכים
ונקווה שיום אחד, נראה אותם שוב מחייכים.