חג הקורבן. קוס אמק, למה אני קורא לזה חג הקורבן? זה בכלל 3
במאי או אמ"ו במרתשרי. בשבילי זה עוד יום שמירה מעצבן.
החארות ממול מתכוננים לעוד מנגל. 'עדל!' קוראת אחת הנשים,
עטויה רעלה ובגד כחול כהה, 'תעל הון!' בן זונה מספר 2 מתנתק
מחבריו ויורד מהמגרש. בני זונות מס' 1, 3 ו-4 ממשיכים לשחק.
בלי שוער. דפוקים, אני מחייך ומתיישב.
שדה הראייה שלי מוגבל עכשיו לשני מטרים רבועים של מכבי פ"ת
אימפריה ששקעה, באש ובמים ובקקי בית"ר ירושלים, צעירות, פזם,
ציון בן זונה וציור ביזארי של לנין מאונן. ההיצע לא מרשים, אבל
נמאס לי לצפות בחארות ממול.
צעקות הילדים מתגברות. אני מציץ החוצה ורואה אותם מתקהלים לא
רחוק מהגדר, לא מעזים להתקרב. הכדור שלהם עף גבוה מדי ונחת על
שביל הפטרול בצד שלי. מבט מהיר לצדדים: אף ג'יפ באזור. אני
יורד ומחזיר את הכדור בבעיטה מהירה. נטישת עמדה? על הזין שלי.
אני מתנמנם על רצפת המגדל וחושב על הפקידה החמודה שפגשתי
שלשום...
רשרושים מקימים אותי בחזרה אל החלון. אני מציץ החוצה: שני
אחמדים גוררים כבש מסכן אל מול המגדל שלי. הם תמיד עושים את
זה: מביאים איזו תרנגולת ליד המגדל ושוחטים אותה לעיני השומר -
רמז ברור.
אז מה אחמדים, בחג הקורבן החלטנו להביא אותה בספיישל, הא?
לדווח לחמ"ל? יש לי רעיון יותר טוב!
אני דורך את הנשק, לופת את ידית האחיזה, מצמיד לחי לקת, מכוון
היטב. הם ממשיכים להתקרב.. אני מרוקן אויר מהריאות, סוחט
באיטיות את ההדק, ו-פאף! - אייי!!! כף היד שלי לופתת בכח את
האוזן - לא שמתי אטמים... בחוץ הכבש מוטל על הקרקע ושני אחמדים
המומים מנסים לנגב את דמו מבגדיהם. זוינתם! אני צועק ושותה
שלוק ניצחון מהמימייה. הם גוררים את הכבש בחזרה לחצר.
חמ"ל מעמדה גימל, שמעתי ירייה מכיוון הבתים אבל רחוקה. כנראה
שוב חתונה.. גימל מחמ"ל: בסדר גמור. רק תגביר ערנות. חה חה.
מוסף ממון יכול להיות מרתק לפעמים, אבל לא בפעם השלישית.. אני
מציץ באחמדים ובפאטמות יושבים בחצר, מנהלים שיחה בין נגיסה
לנגיסה. הילדים מתרוצצים ביניהם. עוד שעה למנייאק ואני רעב כל
כך... רק שעה מפרידה ביני ובין גבינה לבנה וביצה קשה בחדר
האוכל. בן זונה מספר 4 מתקרב לגדר, מחזיק בידו צלחת חד-פעמית
ובה כמה חתיכות בשר. הוא מסמן לי לרדת.
אני מהסס. לך תדע מה הוא שם בפנים. בסוף מחליט לרדת. הוא מעביר
לי את הבשר דרך חור בגדר. שוקראן, תודה, אני אומר לו ומחייך.
חוזר במהירות למגדל וזורק את הבשר לפח.
שלא ייעלב, המניאק הקטן.. |
