התישבתי על הספה, בוהה בקיר המצהיב שממול. עצמתי את עיני, שגם
כך החלו להעצם מעצמן.
העיפות של השבוע החלה מכה בי, לועגת לי, את הזמנת אותי לביתך,
את ביקשת את חברתי ומכיוון שדבריה היו אמת, החלתטי שגם הפעם
היא זו שתארח לי חברה בשעות הריקות של אחר הצהריים.
הרמתי את גופי העייף, שלמרות גילו הצעיר התנהג כאילו עברו עליו
עשרות שנים, והתחלתי לנקות את הבית למרות שהיה נקי.
בימים האחרונים הנקיון הפך אצלי טרפיה משונה שעוזרת לי להירגע.
היום החלתטי לנקות את ארונות המטבח. רב עבודתי התרכזה בכתם
עיקש, שסירב לעזוב את דלת הארון.
המילחמה בו עלתה לי בכאבידיים ובזמן, שלא היה מבייש את הכתם.
לאחר שהצלחתי להסיר אותו החלו לעלות בי רגשות הזדהות עם הכתם
הקטן הזה, שבעצם לא רצה להזיק, נאחז בעקשנות ארון רק בכדי
להישרד, בלט בכדי לומר אני כאן, אני קיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.