|
אל תגיד מילה
המילים שלך שחורות מידי
אל תביט
המבט שלך קודר
אני עלולה לקפוא
אתה בפנים בא לי למות
אתה גומר
ואני,
נגמרת
כל כך קרוב
והמרחק הזה
הורג אותי
הגשם לא מפסיק לרדת
הוא רק נעצר
כך גם רגעי השתיקה שלנו
והדימום של הלב
על מיטת שושנים
עם מצעי סטן
אהבת אותי
צרחת אותי
רצחת אותי
והכתמים...
ישארו לנצח
על דמי הבאת אחרת
על נשמתי צרחת
"אוהב אותה"
נשרפתי!
עם הלב שלי
נגבת שאריות
אני מתבוננת...
שבורה אך לא עיווורת
אין אפשרות לשרוד
ועדיין נשארת
משכנעת את עצמי
שרק עד מחר
כי מחר כבר לא יבוא. |
|
|
אני פוחד שאמות
בפיגוע.
ערד עזמוביץ
בעוד אחד
מהתירוצים שלו
ללמה הוא לא
יוצא מהבית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.