קודם כל, תמחקו את ההבעה המטומטמת הזו מהפרצוף שלכם ותתרכזו
טוב טוב כשאני מדבר אליכם. אל תגרמו לי להרגיש לא רצוי או לא
מכובד, זה עלול להכעיס אותי. וכשאני כועס? זה מאוד מאוד לא
בריא...לא לכם ולא לאף אחד. אני יכול לאבד שליטה מאוד בקלות,
ואז? שום דבר לא יכול לעצור אותי. לא תחינות, לא תרופות, אפילו
לא אלוהים.
בואו קודם כל נבהיר משהו. שטן? סליחה, אתם מדברים אלי? אתם
באמת חושבים שהתפקיד היחיד שלי זה לשוטט לי בארץ ולחפש חוטאים
ואז לרוץ ולדווח כמו טטהל'ה? מה אני נראה לכם, הבר-מוח של
אלוהים?
ואגב, ממש קטן עלי להתעסק באיזה מסכן כמו איוב או בלצלוב איזה
פריק נרקומן שחושב שהוא מדבר עם אלוהים (סליחה, עם אבא...), אז
את כל השטויות שלמדתם בתנ"ך או בברית החדשה - תמחקו לכם
מהזיכרון ועכשיו.
אני הרבה יותר ממלאך עלוב שנתון לשירות האל, אתם אפילו לא
מתחילים לתאר לעצמיכם.
אני לא שדון קטן ומצחיק צבוע באדום עם זנב מחודד ומזלג ביד, כי
החיים זה לא סרט מצוייר, ואני לא מאמן הבייסבול או מנהל חברת
עורכי בדין שמציע לכם למכור לי את נשמתכם חסרת הערך עבור הצלחה
או איזה זיון שכל עלוב כזה שרק בני אדם יכולים להמציא.
אם אתם רוצים ללקק, אל תשחטו חתולים, כי אני לא עכבר ולא
ציפור, ולא שום דבר שאתם יכולים להבין.
אני הכל, ההתחלה והסוף בלי שום קשר לאמצע. אני הפחד שמניע אתכם
למהר כשאתם הולכים לבד ברחוב באמצע הלילה ושמשתק אתכם כשאתם
עומדים על סף תהום או מול אקדח. אני השיכחה שלכם כשאתם מבטיחים
שתביאו את זה מחר ושבאמת לא תשכחו. אני הפזרנות שלכם שמכניסה
אתכם למינוס של אלף שבע-מאות בבנק והלחישות באוזן כל לילה ש"לא
נורא, מחר נמצא עבודה...". אני הטמטום שלכם שגורם לכם להמשיך
לעשן למרות שאתם משתעלים דם כבר פעם רביעית ושהריח דוחה כל
בנאדם נורמלי, הסוטול שלכם כשאתם נכנסים לסרט מג'וינט, הכמיהה
שלכם כשאתם מחפשים יותר מזה - דבק מגע למשל... אני הכאב שלכם
שהיא אומרת לא או כשהיא בוגדת, אני הכעס שלכן כשהוא לא מחזיר
צלצול ושוכח להחמיא לכן על החולצה החדשה שקניתן אתמול במיטב
המשכורת של אבא לאחר שעות של חיפושים, אני הזעם שלכם כשאתם
דופקים לה מכות, הרעב שלכם כשאתם אונסים, החייתיות שלכם כשאתם
לוקחים חיים, והשתיקה שלכם כשאתם מתאבדים.
אני האימה, הזעם והמוות. אני אדון האופל, נסיך החשיכה, שליט
הגיהנום, ואדונכם לכל מה שנשאר לאחר הבזבוז האדיוטי של חייכם
המיותרים.