|
בקושי מניין
על רצפת עץ חורקת
בית-כנסת ישן
במזרח של העיר,
דוד ברנס
גבאי לתפארת
"להרעיש ב'המן'"
הוא חוזר ומפציר.
סידר שקיות
לילדים שלא באו
ואירגן עזרה
לנשים מאחור,
ניזכר בערגה
בימים שעברו
מנסה לשחזר
אך קורטוב מן האור.
ובאי המקום
מקשיבים חרש חרש
לבעל קורא
המסלסל בגרונו,
הנה הם חוזרים
מרדכי וגם זרש
פוקדים את שרידי
'קהילת יעקב'.
ובסוף התפילה,
לאחר הקדיש,
מסביב לשולחן
עם תקרובת קנויה,
אדי מרים
את כוסו ומכריז
'לשנה הבאה
בירושלם הבנויה'.
ודוד ברנס
גבאי לתפארת
מחייך בעצבות
ועונה לעניין,
בשנה הבאה
לו תהיה בירושלים
לנו כבר לא
יהיה פה מניין. |
|
|
זה לא שאני נגדם
פשוט אין לי שום
עניין, שום נושא
שיחה, שום תחום
עניין, ובעיקר
שום דבר בעדם
וזה שהם הולכים
בבגדים צבעוניים
שמים ג'ל
ודופקים אחד את
השני בתחת, זה
לא קשור ולא
מעניין אותי
ברור...
רגע, הרצל מגיע,
נדבר מחר.
בני סלע, אסיר
באשפוז,
בקטע מתוך הצ'אט
האחרון שלו בכלא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.