[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









מאסיב אטאק הוקרא אונליין בתסריט-ג'אווה בפורום בית בשדירה
החמישית בחדרה, עם נודלס בחמישים סנט ועוגיות טינקרבל ללא
שוקולד, כפי שאולי מקובל כש'תם חושבים על DVD-ROM, מאסיב
אטאק שואל מה יחליף אותו. הוא יודע מצוין מה יחליף אותו, אבל
'תם לא
קוד המניפסט פתוח, כולל גירסת ביתא באנגלית למפתחים
בזמן אמת יש להעתיק, לשלוח, לשנן, לשנות, למחוק - כדי להשיג
פוקוס
היי, יו, יו. 'תם לא מקשיבים! מדברים איתכם על מהפכת
מיינד, על מהפכת מיינד של 360 מעלות עכשיו, איך אני אמור
לשלם ת'שכר דירה שלי עד מחר בחמש אחר הצהרים? שיט, יו
אבל
דבר אחד אני יודע: כמה אנשים יותר טוב שיסתכלו מה הם אומרים,
'תם יודעים מה אני אומר?

מארח: ליאור דה-ברושי


"יצאה גירסה חדשה של ביל גייטס"
- פורומים

'תם מתבקשים לא לגעת בעכבר. היי, 'תם, 'תם! המניפסט לא יכול
לבוא אליכם בדברים כל עוד הידיים שלכם מתחרבשות עם העכבר, או
מזדיינות על לוח המקשים. 'תם מתעקשים בכל זאת. שיהיה. 'נחנו
מתחילים.
   תביאו ת'אורות למטה 3 X. 'נחנו צריכים לעשות משהו רציני
באמת. אם יש לכם מצית בפוקט, תאירו אותו כל הדרך מאחורה,
לצדדים וקדימה. תביאו ת'אורות למטה 2 X. כל המציתים, תאירו
אותם. זה מסיבה טובה מאוד. אני רוצה לראות את כולם עושים א'זה.
אם יש לכם מצית, תאירו א'זה. בואו נראה א'זה. אוקיי, הצד הימני
בסדר, השמאלי גם, תמלאו ת'אמצע. כן, ככה. אבל באחורה, ממש
באחורה - קדימה יו.
   כן, ברוכים הבאים למניפסט הרשת הראשון. מציאות חדשה
שמדגישה את הצורך בחופש המידע. למשך יותר מדי זמן מבנה הידע
שלנו התחלק באופן שיטתי בין אמצעי התקשורת, במיוחד כאן בכדור
הארץ. אנחנו מוכרחים להתחיל לשלם תשומת לב לצרכים האנוכיים
שלנו, להראות כבוד לאגואיזם, לדפוק למעלה ת'שמרנות - 'תם
יודעים מה אני אומר? אני מדבר על מהפכת מיינד. אני מדבר על
מהפכת מיינד של 360 מעלות. להגדיר מחדש את המטרות שלנו, לארגן
אותם ולדעת לנצל את המקורות שלנו כדי להשיג פוקוס. ואז ליצור
שינוי. זה רציני. אני לוקח ת'שיט הזה באמת ברצינות. כל מי
שיודע אותי, יודע א'זה. פלוס יש לי גלריה מכובדת של אמנים,
נגנים ווקאליסטים במניפסט. אנשים כמו מיילס דיוויס, גורו, סטיב
ג'ובס, ג'ימי הנדריקס, קוונטין טרנטינו, הנרי מילר, ג'וזף הלר,
לודוויג ויטגנשטין, בודידארמה, דייב בארי, ששון פארקר, פרפר
רוז'ה. וגם קוסטאס דונהיו, אליסון מוסה, ז'אקו פאסטוריוס,
הקולונל בוארון, מאדאם ווקה, פטרישיה בוחבוט, מרסאלוס ולאס,
שרלו הגדול, שיבומי, קית' פלויד, ג'וליוס אירווינג
ושולה-שדיים. הם נתנו לי אהבה משוגעת. בלעדיהם, ספר הבארים,
"דה-ברושי'ס בקבוק" לעולם לא היה יוצא לאור. הוא היה נשאר תקוע
במיכל אלומיניום צר מוברג עמוק בפי הטבעת. אז בלי עיכוב נוסף,
תירגעו ותקשיבו למניפסט. אני המארח שלכם: דה-ברושי.  
   האם זאת ההתחלה או הסוף? כל כך הרבה דעות מוטעות, כל כך
הטעיות שדוניות. הפאלפ גומר אותנו במהירות האור. עוד זוג מחליט
להתחתן בכנסית רוקוקו תל-אביבית. כשהכומר שואל אותו לגבי שמירת
אמונים וכל זה, הוא עונה: "כן, אני עושה". הרב היהודי מעדיף
מסך עשן שאותו הוא מחדיר לחתן דרך הזימים. איך זה עובד באמת
בהודו, 'תם שואלים, אבל הייתם צריכים לשאול, "איפה בדיוק
בהודו?" טוב, עזבו א'זה. המניפסט ממילא חושב שכל העולם הפך
לאחד משרד שידוכים גדול מזוין ששיטת הקטלוג שלו אבדה לנצח.
אחרת הפרה המשוגעת היתה סיפור מצוין, אפילו יותר מהתפוזים של
הירונימוס בוש.
   עדיין, כמה כבר אפשר לקחת?! תיבה פשוטה כמו "וירטואלי"
הופכת לכלום, או ליותר מדי. הורים (מה זה?) חושבים ש-, ילדים
מנסים לשבור למטה חופשי. מישהו בן 12 ביפן מקים אתר למכירת ארס
נחשי קוברה. הבלוז שלהם כל כך חזק שמערכת ההפעלה ש'ך עפה
לשמים. כשהיא חוזרת החלונות שלמים, הכל לכאורה נראה בסדר.
ועדיין, זו לא אותה מערכת הפעלה. היא איבדה את חוש הכיוון,
הפרופורציה, המידה הטובה. והנה, אתה שוב חוזר לאריסטוטל, לחרא
היווני הקטן הזה מברונקס. כי פלאטו כבר לא יכול לעזור בהרבה.
הוא היה יכול, אבל העורכים המשומנים של ידיעות ומעריב והארץ
גמרו אותו. עכשיו מחפשים מנהל חדש לטלוויזיה, מישהו שיודע לרכב
על סוס. אבל את מי הוא מנסה לנצח? אותנו, את הטנק. התחלתם
להבין עם מי יש לנו עסק?
   בנקודה הזאתי המניפסט נכנס. היופי הוא שכל דבר איכשהו קשור
למניפסט. אמרתם "חלונות 98", המניפסט מעדיף "סורגים 98"; אמרתם
"מטוס", המניפסט אומר "טיל". כש'תם חושבים על DVD-ROM, המניפסט
שואל מה יחליף אותו. הוא יודע מצוין איזה פורמט יחליף אותו,
אבל 'תם לא. 'תם אומרים "לייזר", המניפסט כבר שקוע עמוק בשיט
של הד.נ.א., והסטארט-אפים המשוגעים שייצאו מזה. אתמול, סמוך
לאחת בצהרים, השתלט עירקי משופם על בנק הגנים הבינלאומי. לפי
המניפסט, הוא לא בדיוק השתלט, הוא הוריד אותו. נשארו לנו לכל
היותר 15 סטנים בקיבוץ רגבה. איכשהו זה אמור להספיק לנצח את
העירקי בקרב על משטרת סועידאן. טומי, מהאם-איי 6, מתעקש
שהקבצים מוכרחים להיות שם. ציפור "פיירוול" מתוצרת צ'קפוינט
לחשה לו. ככה גם חושבים היועץ לביטחון לאומי, ראש המוסד וצ'אקה
קאן - בהתאמה. מעניין מה לטינה בראון יש לומר בעניין, או שהיא
עסוקה בהפרחת חיוכים מהתחת של עורכת שעשתה א'זה על הגב
הניו-יורקרי השפוף שלנו! איפה היא היתה כשהנרי מילר נפח את
נשמתו; כשהנדריקס לקח מנה אחת יותר מדיי; כשגו'ן טראבולטה ירה
בטעות בפרצופו השחור של מרווין בשבי-נובה; כשנוסטרדמוס כתב כמו
משוגע על מרפסת של חצילים לא מגולחים; כשויטגנשטיין אכל כריכי
חזיר בשבילים העצובים של קייברידג'; כשסתם סיני בשם קויק-קויק
נפל ומת; כשחיים יבין הכריז "מהפך"; כשסארטר האשים את כולנו
בהונאה עצמית; כשירו בג'יי.אר. יואינג; כשארצ'י באנקר ניסה
לדפוק את גלוריה; כשערוץ 24 שוב לא שידר ת'טופ טן ליסט של דוד
לטרמן, או את כל הלייט-שואו; כשקיבלתי את מכתב הפיטורים מס'
n'?
   ניסיתי לשרטט לכם את הבלגן ברשת, אבל הבלגן הזה לא מתכוון
שיט. הרשת הרי לא סובלת בלגן. כל מוצר ברשת עושה היגיון,
ממושמע - אחרת משטרת המנועים תעיף אותו. לא תכלא אותו. אין
ברשת בתי סוהר; וממילא לא ברור מי הסוהרים ומי האסירים; והדבר
זה שלא ברור מי יכול להיות סוהר או אסיר. כשתנסו להסביר את כל
זה לעיתונאים, הם לא יבינו. הם לא מסוגלים לחפור ת'רשת. השטיח
נשמט בין הרגליים שלהם והם מדברים איתך על מחירי נייר, על
פרסום, על אובייקטיביות ושיט כזה. נותנים להם סוס מרוץ ערבי,
והם מחזירים לך פוני מסריח, במקרה הטוב שבו מישהו מהם בכלל
טורח על הטרנסאקציה. והם לא מטומטמים, המטומטמים האלה. מצבם
גרוע יותר, אנוש. אלוהים נתן להם שלוש מאות שנה והם הזדיינו עם
הצ'אנס. כבר לא יהיה עוד גוטנברג, כבר לא יהיו בתי דפוס. בקרוב
גם משכורת לא תהיה.
   כולנו אשמים, מראש. כבר בהתחלה הסתתר בתוך כל אחד מאיתנו
עיתונאי קטן, חולה, דומה לג'אר-ג'אר בינקס. לפעמים המחלה
מתפרצת, לפעמים לא. אבל היא תמיד קיימת בחוץ שם. וכשם שלכל
חיידק יש תפקיד - ודאי לחיידקים ה"טובים" - גם לעיתונות תפקיד
מפוקפק כלשהו. אבל הם ביטלו הכל בשישים. במקום להתרכז בעיקר,
בתפקיד כלב השמירה, העדיפו לקטלג את המציאות לפי המכנה המשותף
הנמוך ביותר, להצהיב ובאותה נשימה להתיימר להפך, לשעמם אותנו
למוות במסך עשן סמיך, מקובע בדד-ליינים מטומטמים והרים שלכאורה
לא עומדים; או, גרוע מכך, ביקשו לרצות את הפטרון, את
האידיאולוג התורן. העיתונאים, בייחוד החארות הטובים שבהם כמו
הנודניקיות האלה דיין ואמנפור (כמה אפשר לזיין ת'מוח מעל גג
הטלביזיה העירקית?), אינם אלא גוש סרטן משומר, ששום מנתח
מטוסון אריזונה ועד בופאלו ניו-יורק לא יעז לגעת בו. הרשת היא
בעצם הסכם אוסלו של התקשורת, חבל ההצלה האחרון שנזרק ליצורים
מוכי איידס מפליט סטריט מתוך אצילות חובבנית ואדישות מובנית,
או שניהם גם יחד.
   למה המניפסט מתעסק בכל השיט הזה? כדי לא לראות יותר שטויות
נרטיב עיתונאי כמו: "מקור בכיר: קלינטון לקוסובו בשבוע הבא".
אנחנו רוצים את קלינטון בקוסובו כבר היום, עם הילארי בין
הרגליים. בלי מקורות. אנחנו רוצים קסדת חצי מלאה גבינה צהובה
ואת ג'יימס בראון פיסד-אוף על הבמה, שולח מבט שמבודד לגמרי את
אלביס ולו ריד. לא MTV - FTV. תמיד נעדיף את החריג, השונה,
המוזר, ההיסטרי. בדעתנו לזיין לכם ת'משרד עם הטלפון החכם.
בעצם, לא. אנחנו רוצים שתזדיינו ביחד עם המשרד והטלפון החכם,
והמזכירה המכוערת. 'תם בישיבה? אוקיי, תזיינו א'זה. לא נשאיר
לכם אפילו הודעה. הזמן שלנו לא יקר. 'תם תרטנו, ואנחנו נקרא
לכם שיר מעל גופותיכם המטונפות, כשבנחיר השמאלי נלבש עוגה,
בדיוק כמו ברטון, מרסל ורמבו - המשוגעים הנפלאים שלנו. כן,
ידוע ששלחתם שליחים לרשת, ידוע לנו היטב על הבעלויות הצולבות,
אבל פספסתם ת'מועד. המשפט האחרון היה אמור להיות בסוגריים, אבל
הוא לא.

   המניפסט בהפסקה. אוקיי ההפסקה נגמרה. כולם לבלום. כל אחד
מכם מדבר, והמניפסט יוציא להורג כל אחד בן זונה מכם! (קולות
יריה, מוסיקה והמשך. היי, יו, תעבירו לי ת'תרופה, ת'ם תעבירו?
תודה. מטרה, מטרה, מטרה. המניפסט מנסה להתרכז, להשיג פוקוס).

   אשר לעניין הרשת. אין דבר כזה כמו רשת. יש שגרת מידע
דיגיטלי, אי הבנות תקשורתיות שנשמרות על דיסק קשיח. אנחנו
מדפדפים בין מה שנראה לנו כסוג של קשר, אבל למעשה אינו אלא
גמגום ביטים מתמשך בין חבורת אילמים מלידה. אין ולא יהיה לעולם
לינק אמיתי, בטח לא בין מחשבים, גם כשאקספלורר 19 או נטסקייפ
18.9 יכנסו למחזור. הסיכוי היחידי שהתודעות של כולנו יבינו זו
את זו שקול לשפינוזה, כלומר לאפס. ואם זה יקרה אי פעם, זה יקרה
עוד מילניום אחד לפחות, אז תקחו א'זה רגוע, אה. ועדיין, אנחנו
צריכים להתפלא איך בכל זאת התקשורת ביננו מצליחה, למרות הקשיים
העצומים. ויטגנשטיין אמר משהו על תקשורת כזאת, והשתגע. ראסל לא
הבין, או לא רצה להבין. ואז חומסקי התחיל לבלבל ת'ביצים עם
הדקדוק הגנרטיבי שלו, כשהדלסטון ממציא תחביר מטורף לא פחות.
טוב, לפחות זה חיסל לנו את הביהביוריזם המופרך, אבל לפני ש'תם
מתחילים למצוץ לחומסקי והדלסטון ת'זין כדאי שתדעו שגנרטיביות
עוד לא הפילה אף תיאוריה על התחת. היא אפילו לא מסוגלת לפתור
שאלה פשוטה כמו איך אני אמור לשלם את שכר הדירה עד מחר בחמש
אחה"צ. האם נולדתי עם ידיעה מראש במיינד של המשפט הארור הזה?
   בינתיים, פיל ג'קסון מנסה לבנות קבוצת אליפות באל. איי.
הכל תלוי בפיפן. אם הוא מגיע, כולנו נחזור בחזרה לכבלים. גם אם
הרשת והלווין נותנים לנו את כל המידע, זה לא דומה לשום שיט
שטלוויזיה נורמלית מספקת. יש לי אחד מסך טרינטרון מחייך,
ועדיין כשאני רואה את לטרמן מראיין את ג'וליאני בקום של
סי.בי.אס, אני מתגעגע להמצאות המוזרות של מרקוני, אדיסון
ושות'. לא שיש עתיד אמיתי בערוץ 2, בלוח וסטי או בפורומים של
הבית הלבן. אין עתיד אמיתי בערוץ 2, בלוח וסטי או בפורומים של
הבית הלבן. העתיד הוא רשת. ובכל זאת, נחמד לדעת שיש מן סוג של
הווה מתמשך בקופסא הדפוקה הזאת של ערוץ ההיסטוריה הדו-מימדי.
   תשרפו כבר היום את כל התוכנות סינון אתרים. הן ממילא לא
שוות הרבה, ופוגמות בזכות היסוד שלנו לא להבין זה את זה. האם
קוס ורדרד ועסיסי הוא באמת הבעיה של הילד הבכיין שלכם? והאם לא
כדאי באותה הזדמנות לאשר לילדים להזדיין לפני הבר מצווה (אגב
ביטול טקס הוודו הזה)? הבקשה מופנית לכל הממשלות בחצי הכדור
המערבי, לכל ראשי התחת שמחוקקים אותנו למוות. לכל מי שלא מסוגל
להבין את אלמנט הדווקא בחיים האנושיים, לכל הוגי האמנה החברתית
החל מסוף המאה ה17-, לכל הכמרים המטורללים. אנחנו לא נשבעים
לשמור אמונים לשום דבר, וגם לא לשום ביץ' שרק גמרה קולג' בחוף
המזרחי ומחפשת זין חמוד להמשך הקריירה.
   למה יש פורטלים? המניפסט שואל ואין לו תשובה מלאה. אבל למה
יש ניו-יורק טיימס, CNN ואת הסטודיואים של ברבנק? הסיבות לעולם
לא משתנות. פורטליזציה תמיד תהיה, כשם שתמיד יהיו טמאעים.
הפורטלים הם נייר הלקמוס של הרשת; אם הם יכשלו - כולנו נרוויח,
ולהפך. המניפסט בהחלט בעד דה-קרטליזציה, שואף למלחמת התשה
משפטית אינסופית בין AOL למיקרוסופט, ו/או כל באנדל אחר של
חברות, מעוניין במלחמת דפדפנים, תובע פעולות תגמול האקריות
עקרוניות, מודע לכשל המתמשך של בסיסי הנתונים, מטיף לירידה
מתמדת בעמלות הפרסום ומתעב את תהליך הקונדומיזציה של חצי הכדור
המערבי. על היד האחרת, הוא בהחלט בעד עלייה לא מבוקרת במחירי
מניות אינטרנט, לצד מפולות רעשניות. אשר לבאג 2000, יש למניפסט
רק לקוות שהנזק המשוער יעלה בהרבה על הצפוי, ולו לשם יצירת
אפקט בלבול אסתטי ושובה עין; אפקט שיש לקוות שיעצור לרגע את
שטף ההזמנות לסעודות ערב ב"טרייבקה בר-גריל". לנו לא יקרה שום
אסון, ואולי ההפך הוא הנכון, אם מיראמקס ודיסני יפשטו את הרגל.
ההדסון, פאדי-בויס ופאדי-גירלס, ימשיך לזרום - מה-אז-אי-פעם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נכנסנו הבייתה
אחרי ארוחת הערב
עם אנשי הניהול
של החברה, ואיך
שאנחנו מדליקים
את האור אנחנו
רואים עשרה
נערים בני 14
יושבים מול
הטלוויזיה,
צופים בסרט כחול
ומאוננים.

זה נוער זה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/9/99 6:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור דה-ברושי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה