אש יוקדת, מתלהטת.
להבה בוערת, מרצדת בחוסר שלוותה.
צבעי השקיעה על ענף עירום,
השתקפות נפשי הדואה...
אליו.
מתרוממת היא ועולה,
מתוך עומק הנשמה.
בכפלי הרז אני משוטטת,
מחפשת מקומי, מאתרת אט אט תפקידי.
החבוי כבר גלוי לי, אך הגלוי עוד נסתר מעיניי.
מענה לי בעומק ים, אך הגלים עוד גבוהים הם.
ועדיין, מרהיבים ביופיים.
אכסה את עיניי מראות יופי שיקרי,
ואתן לפנימי לחבוק את עולמי.
לאט ובשקט, אאבק בקצפו הכועס של הגל
ואצלול לעומק, עד שאגיע לפנינה,
שם אחיה, היכן שהשלווה שורה.