לו היינו מדינה ניטראלית, כמו שוויץ למשל.
היינו פשוט מכריזים "פוס, סטופ!".
אנחנו  ניטראלים, אסור לגעת בנו.
היינו באים לעראפת ואומרים לו שזהו נגמרה המלחמה (נו המלחמה
הזאת שיש פה,המלחמה הכי מלחמתית והכי לא מוגדרת כמלחמה שהיתה
פה) וככה היה לנו שלום.
היינו נהיים סנובים ואולי גם מתחילים לייצר שעונים ושוקולד.
אולי גם כולנו היינו צובעים לבלונד(אה זה כבר עושים).
היינו גם מגדלים איזה הר עם שלג והיינו קוראים לו אלף (בשביל
הסימליות), ואז היה לאמא שלי מקום בארון אחרי שהיא היתה מחלקת
את כל הקופסאות שימורים לעניים,
ולשרון היתה הזדמנות באמת להיות הסבא של כולנו, סבא כזה שמושיב
אותנו על הבירכיים ומספר סיפורים ולא סבא שהורס בתים כדי שנוכל
לשמור על הבית שלנו.
אז אני אוכל שוב לצאת למרכז העיר בלי שאמא תתקשר כל חמש דקות
ותשאל אם הראש שלי עדיין מחובר לגוף ואם זכרתי לקנות לה
עיתון.
אז אני אוכל לחפש חבר רציני במקום להסתפק בפלירטים מזדמנים(כי
מחר נמות, לא?).
אז  נחזור להתעסק בכוכי ואיציק במקום בסוהא וסדאם.
אז יהיה גבול אווירי למדינה שלנו, עם שלט מסביר פנים שעליו
יהיה כתוב באותיות ורודות "ארץ ניטראלית הכניסה לטילים או כל
גורם עוין אחר אסורה בהחלט!"
אז יהיו פה ילדים עם עיניים מחייכות
והורים עם חיוך לא מודאג
אז כשהארץ שלנו תהיה ניטראלית.