יושבת ואוחזת במטפחת
המטפחת שנתת לי למזכרת, כך אמרת
ידעת שיהיו לי הרבה דמעות לנגב איתה
אוחזת במטפחת ורואה מולי הכל
רואה את האנשים שאוהבת
את אלה שכעת אני עוזבת
רואה את הילדים שלי המדהימים
רואה את ההורים
רואה את סבא, רואה את סבתא
רואה את החברים
המעטים שאיתי שורדים
ובבהירות הכי גדולה רואה אותך
ורוצה כל כך
קוראת לך שתקחי אותי
הגעגוע הורג
רוצה להיות איתך
היום יותר מתמיד
הדמעות שיבשו, החלו לזרום
ואני טובעת בשלולית שנוצרה
ועוצמת עיניים
ומחכה
וקוראת לך שוב,
אני עדיין פה
ושומעת את החבר הכי טוב ברקע
והוא אפילו לא יודע
ורוצה, רוצה, רוצה מאוד
והכדור כבר מחלחל בגופי
ומחכה להרדם
ורוצה לא להתעורר
אולי הפעם תשמעי אותי, מלאך
אולי סוף סוף תקחי אותי, לגור איתך
היום אין כוכבים
היום אין ירח
היום השמיים שחורים
היום הכל שחור
ומחר לא יהיה פה כבר אור
מחר לא אהיה פה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.