אני יושבת לי על הענן שלי, ענן קטן בצורת סוס עם קרן ויש לו
כזאת פרווה ליד הפרסות כמו שאני אוהבת.
אני יושבת על הענן הזה שלי ומסתכלת, מסתכלת למעלה ורואה את
הנצח הזה שנקרא החלל החיצון.
החלל כה יפה..אני מסוגלת לשבת על הענן שלי ולהתבונן בו ימים.

אני מסתכלת ימינה ואני רואה את אדריאן.
אני מנופפת לו לשלום וצועקת לו: "היי, אדריאן!"
הוא מנופף בחזרה ומחייך חיוך גדול.
יש לו ענן בצורת ספינה קרב כזאת עם תותחים ומפרש גדול ולבן כמו
שהוא אוהב...כל אחד והפנטזיה שלו...

אני מסתכלת שמאלה ואני רואה את ליאנה.היא פיה...
והיא יפה. יפה מאוד.
יש לה כנפיים נוצצות כאלה, שיער זהב, אף סולד קטן כמו של מלאך,
עיניים סגולות מלוכסנות, שפתיים דקות ואדומות כמו טיפת דם, עור
חלק וצחור, אצבעות ארוכות, גוף קטן ורזה.
לפעמים, גם אני רוצה להיות פיה...אתם יודעי, עם כנפיים והכל.

אני מסתכלת למטה רואה את הבית.
אני קצת מתגעגעת הבייתה.
השעה כבר שעת ערביים, והנה עוד מעט ותגיע עת ארוחת הערב.
אך, אינני רוצה לרדת מן הענן שלי שהוא בצורת סוס עם קרן ויש לו
כזאת פרווה ליד הפרסות כמו שאני אוהבת.
לאחר שעות ארוכות של ישיבה על הענן שלי אני מחליטה לרדת למטה.
אמא כבר דואגת.

בצעדים קלילים אני יורדת מן הענן שלי ומתקרבת לכיוון הבית.
ריחו של הבישול של אמא מדגדג את אפי.
אני מריחה...אני מריחה...ריח מתקתק של ריבת תותים כחולים,
פשטידת ירק, צלי ארנבת עם עשבי תיבול ורודים מליד המעיין,
ולקינוח עוגת גבינה עם קרם קרמל...וואו...בלוטות הטעם שלי לא
עומדת בזה.
מיהרתי להגיע כדי שאוכל לסעוד ממטעמיה של אמא בהקדם האפשרי.

הגעתי לביתי.
ביתי היה בית קטן בצורת מנהרה ארוכה, מסדרון שממשיך לאורך כמעט
כל הגבעה.
מתוך המסדרון הזה הייתה גישה לחדרים רבים, ולכל חדר שימוש
שונה.
לבסוף הגעתי לחדר המקלחת. החלטתי להתרחץ בזריזות כדי שאוכל
לשבת לשולחן ולאכול כמו גדולה מהמאכלים שריחם מילא את אפי עד
כמה שאפשר.

התיישבנו לשולחן והתחלנו לאכול.
האוכל היה פשוט מעדן. אמא הכינה את כל המאכלים האהובים עליי.
לאחר שאכלנו את עוגת הגבינה עם קרם הקרמל השעה הייתה כבר 7
בערב לפי שעון אור הירח שלי, ובחוץ עדיין השתובבו להם ילדי
השכן.
החלטתי להצטרף אליהם.
שיחקנו בקלאס, חישוקים, תופסת ובכל המשחקים שאני אוהבת.
אחח איזה יום נהדר!

בערך בשעה 8 וחצי אמא קראה לי לשוב הבייתה, מאחר והתחיל לרדת
גשם.
בבית דלק תנור עצי האורן מהחצר שלנו.
הייתה בבית אוירה של...בית...ישבנו בסלון שהיה החדר ה-5 מצד
שמאל של המסדרון הארוך שלו קראנו בית.
חשתי עייפות, והרגשתי איך עיניי נעצמות אט-אט מעל אדי החום של
ספל התה המהביל שלי.לבסוף נרדמתי.
אבא לקח אותי בזרועתיו והשכיב אותי לישון במיטה שלי שריחפה מעל
לרצפה שבה השתקפו שמי הלילה השחורים, ויחד עם אור הירח שקעתי
בשינה עמוקה וטובה לתוך הלילה.הרגשתי שהחיים טובים וידעתי שמחר
אשוב לענן שלי ואשב שם שעות ארוכות ואהרהר...ואהרהר...ואהרהר
עוד קצת...
כל אחד והפנטזיה שלו.