אז הלילה ירד. "נו, טוב" חשבתי לעצמי "אז עוד יום עבר" ישבתי
במטבח על כיסא הסתכלתי החוצה מהחלון. "יופי, היה נחמד היום"
סיימתי לשתות את התה והלכתי לישון. בלילה עברו עליי שוב כל
המחשבות מכל היום. נזכרתי שדינה חייכה אלי, חשבתי שהיא מנסה
להתחיל איתי, אני עדיין חושב ככה. נזכרתי שרונן צבט אותי בתחת
כמו איזה הומו ורצתי אחריו בכל הרחבה. נזכרתי שדווקא היום הלך
לנו לא רע. בעיקרון אנחנו חבורה של אנשים חמודים, שיושבים
ברחבה הכי מרכזית, שהצלחנו למצוא בת"א, ומנסים למכור רעיון חדש
- שטויות. שטויות להמונים! שטויות זה תמיד טוב. לא יצא לי הרבה
פעמים בחיים שהייתי במצב ששטויות זה לא טוב בו. אנשים בלי
שטויות הזכירו לי פוליטיקאים ואני לא מסוג האנשים האלה... אז
יום אחד, לפני חודש בערך, התאספנו כמה חברים: דינה, רונן,
יוסי, מיכל, אבי ואני והחלטנו שאנחנו מוכרים את הרעיון הזה
לעולם. שטויות יעשו את החיים כל כך הרבה יותר טובים. כי בלי
שטויות איך אפשר לחיות? מי שלימדה אותי את תורת השטויות הייתה
רונה, לפני 5 שנים. הכרתי את רונה דרך מכר משותף. אפשר לומר
שקצת אהבתי אותה... בכל מקרה, רונה הפכה תוך כמה ימים לחברה
הכי טובה שלי, מה שכמעט פסל את האפשרות שהיא תהיה חברה שלי.
היא למדה אותי את תורת השטויות ואמרה לי "לכל אחד יש את הזכות
והחובה לעשות שטויות. לקחת חפיף, החיים קצרים וכמו שסופר דגול
אמר פעם 'כל אחד מת אבל לא כל אחד חי'". זאת הייתה השיחה הכי
רצינית שהייתה לי איתה אי פעם, ומאותו הרגע הכל היה שטויות.
המון המון המון שטויות וצחוקים בלי סוף. כמה שיותר שטויות ,כמה
שיותר בלגאן. כמה שיותר אנשים שמסתכלים עלייך וחושבים שהשתגעת
היה יותר טוב. מה לא עשינו ביחד? צחקנו על כל העולם וגילינו
שכשעושים שטויות העולם מפסיק להיות ערס ולדפוק חשבון. ברגע
שאתה מפסיק לדפוק חשבון לעולם העולם מפסיק לדפוק לך חשבון.
אולי זה בגלל שיודעים שאתה משוגע בכל מקרה, אבל האמת שממש לא
אכפת לך. מתתי על רונה. היא כזאת מגניבה! כנראה שהסיבה שבגללה
לא התחלתי עם רונה בקטע של קשר רומנטי היה כדי לא להפוך את
הקשר שלנו למשהו רציני, משהו שלוקחים ברצינות. משהו עמוק וכבד
כזה... הכל מסביב היה חפיף ואהבתי את ההרגשה הזאת. חשבתי שאם
אני אמצא בחורה ורציתי למצוא בחורה. דבר ראשון היא לא תהיה
רונה והיא לא תהיה כבדה. עם רונה זה פשוט לא יכול היה להיות.
טוב, חזרה לרחבה, איש אחד ניגש אלינו "מה לעזאזל אתם עושים
פה?" "אנחנו מוכרים שטויות" "מוכרים מה?" "שטויות" "אתם שרוטים
בשכל" אהבנו תגובות כאלה... הן תמיד הצחיקו אותנו. היום היה
מוצלח... שיגענו הרבה אנשים. כמה אפילו צעקו עלינו. היה כל כך
מצחיק. משהו שנזכור לדורות. בעיקרון מה שאנחנו עושים בחיים זה
אוספים זכרונות. תוך כדי המחשבות האלה שקעתי לאט לאט בשינה
מתוקה... בחלום שלי הייתי על שפת הים עם רונה, דינה, רונן, אבי
ויוסי. ישבנו וצחקנו, אח"כ הלכנו לשחק כדורעף. באמצע רונה אמרה
שהיא צריכה ללכת להביא משהו מהתיק. הלכתי איתה. כשהגענו לתיק
הסתכלתי לה עמוק בעיניים ואמרתי לה "אני אוהב אותך." כבר המון
זמן לא שמעתי את המילים האלו יוצאות לי מהפה... היא הסתכלה לי
חזרה בעיניים "אבל אתה אוהב אותי באמת או רק בשביל הקטע?"
"הסתכלתי לה עמוק בעיניים, הרגשתי שאני רוצה לחיות איתה
לעולמים ולהתעמק איתה בחיים כבדים ומלאי חשיבות של אהבה ויחד.
המון זמן לא חשתי ככה "אני באמת אוהב אותך, מכל הלב" אמרתי לה
והתנשקנו. הרגשתי מאושר בצורה שלא הרגשתי אף פעם קודם. בצורה
עמוקה מכל הלב והנפש שלפעמים לא הייתי בטוח שהם באמת קיימים.
אז התעוררתי. רונה העירה אותי "בוא יא חנטריש, חוזרים לרחבה"
היא אמרה... מצחיקה הבחורה הזאת. איזה כיף שיש את כל השטויות
האלה בעולם. אני חוזר לעשות שטויות ושיקפוץ העולם כי חייבים
לשמוח. |