|
הליצנים השחורים שבראש שלי התאבדו כבר מזמן
סבל הגהינום מנצח את אושר גן עדן
זה כמו פצע פתוח עמוק ומזוהם
חם לי מבפנים אבל אני ממשיכה לרעוד
זה כאילו משהוא פשוט מחק אותי והלך
רוצה לצעוק בידיעה שהדממה תנצח
כאילו אני בחיים לא אמות ולא נולדתי בכלל
מתחילה לרוץ אבל לא זזה מהמקום
ניחוח היאוש מעורר בי בחילה מוכרת
וזה די כיף בצורה מעוותת שכזאת
וזה הסוף זה שלעולם לא נגמר
והשעון המוערר שם כבר מזמן הפסיק לפעול
לאט לאט אני נהפכת לקניבלית צימחונית
מתעלמת מהעובדה שהבדידות קמה לתחייה
קניתי כרטיס לכיוון אחד לארץ מולדתי
ארץ הדממה, הארץ המובטחת
ארץ מתוקה.
הליצנים השחורים שבראש שלי התאבדו כבר מזמן
סבל הגהינום מנצח את אושר גן עדן
זה כמו פצע פתוח עמוק ומזוהם
חם לי מבפנים אבל אני ממשיכה לרעוד
זה כאילו משהוא פשוט מחק אותי והלך
רוצה לצעוק בידיעה שהדממה תנצח |
|
|
הצבא מזיין אותי
כי המתנחלים
מזיינים את
הערבים, הערבים
מזיינים את
החברים שלי, כי
הם מזיינים את
החברים שלהם,
החברים שלהם
מזיינים אחד את
השני כי אין להם
את מי לזיין.
ואני. אני מזיין
מתנחלת שהכרתי
ליד שכם. זאת
אומרת שאני
מזיין את הצבא.
זאת אומרת שאני
מזיין את עצמי.
איי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.