|
הליצנים השחורים שבראש שלי התאבדו כבר מזמן
סבל הגהינום מנצח את אושר גן עדן
זה כמו פצע פתוח עמוק ומזוהם
חם לי מבפנים אבל אני ממשיכה לרעוד
זה כאילו משהוא פשוט מחק אותי והלך
רוצה לצעוק בידיעה שהדממה תנצח
כאילו אני בחיים לא אמות ולא נולדתי בכלל
מתחילה לרוץ אבל לא זזה מהמקום
ניחוח היאוש מעורר בי בחילה מוכרת
וזה די כיף בצורה מעוותת שכזאת
וזה הסוף זה שלעולם לא נגמר
והשעון המוערר שם כבר מזמן הפסיק לפעול
לאט לאט אני נהפכת לקניבלית צימחונית
מתעלמת מהעובדה שהבדידות קמה לתחייה
קניתי כרטיס לכיוון אחד לארץ מולדתי
ארץ הדממה, הארץ המובטחת
ארץ מתוקה.
הליצנים השחורים שבראש שלי התאבדו כבר מזמן
סבל הגהינום מנצח את אושר גן עדן
זה כמו פצע פתוח עמוק ומזוהם
חם לי מבפנים אבל אני ממשיכה לרעוד
זה כאילו משהוא פשוט מחק אותי והלך
רוצה לצעוק בידיעה שהדממה תנצח |
|
|
ז'ורנל זה סוג
של נזלת, נכון?
(ג'ונסון) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.