ביום ראשון הבנתי שמישהו לא רוצה שאני אהיה פה.
ביום חמישי שלפני אותו יום ראשון, נכנסתי לשירותים. מעל הכיור
היו 3 נורות קטנות. השמאלית ביותר הבהבה מדי פעם עד שלבסוף היא
נשרפה. כך גם  היה ביום שישי. כל המשפחה שלי ראתה את הדבר, אבל
אף אחד מהם, כולל אני, לא אמרנו את זה לאף אחד.
ביום שבת בבוקר כשהתעוררתי והלכתי לשירותים. היו שתי נורות
גדולות מהקודמות, מאירות באור מסנוור.
הלכתי לאח שלי ושאלתי אותו, "מתי החליפו את הנורה?"
"אתמול החלפתי," ענה לי.
"אז איפה הנורה השלישית?" שאלתי אותו.
"איזו נורה שלישית?"
הלכתי לשירותים שוב. שתי נורות בוהקות, הרבה יותר מאירות
וטובות משלושת הישנות. חשבתי לעצמי שזה בטח היה זיכרון לא טוב
שלי, וסתם דימיינתי לעצמי שיש שלוש נורות שם. כן בטח.
כך שלבסוף ביום שבת, הבנתי שבוצע חיבול בזמן ומישהו שינה אותו.
העובדה שבעצם אני זוכר שהיו פעם שם 3 נורות די סותרת את
האפשרות של שינוי בזמן, אבל לא היה לי רעיון אחר.
גם ההורים שלי לא זכרו שום דבר על זה שברצף זמן אחר היו
בשירותים שלוש נורות. אידיוטים, בהתחלה חשבתי לעצמי, אבל אז
נזכרתי שזה בעצם לא הגיוני שהם יזכרו את זה. ריחמתי עליהם שאין
להם כישרון נפלא כמו שלי לזכור רצפיי זמן אחרים.
כשגדלתי המשכתי להתעסק בנושא הזמן ואפילו פיתחתי מכונת זמן.
לפני נסיעת המבחן הראשונה שלי חשבתי לעצמי לאן כדאי לי לנסוע.
בהתחלה חשבתי לגלות עולמות חדשים בעתיד, אך לבסוף נזכרתי שפעם,
לפני קרוב ל- 20 שנה, הייתה לי בשירותים נורה מהבהבת שנורא
עיצבנה אותי.