עוצם את העיניים, מנסה לחשוב מחשבות טובות, מרגיעות, מרדימות.
המוח נרגע, אבל הגוף לא נח לרגע, מנסה לחשוב על דרך כלשהי
להתקרר.
קם והולך למקרר, שותה מים קרים, זה לא עוזר.
שוב במיטה, אני כמעט ומצליח להירדם, ואז שומע קול מוכר. יתושה
החליטה לנסות ולהתנקש בי ובחתול.
אחרי מאבק ממושך אני מנצח, צוהל ומגלה שלוש עקיצות על גופי
וליטר דם על הקיר, במקום שבו מעכתי את היצור המעצבן.
החתול מחליט לענות אותי. מתרפק לי על הפרצוף, מחמם אותו; אני
כמעט מתעלף.
גם לחתול חם, אבל לו אין צו מחר בבוקר. שוב אני מנסה להירדם,
עוצם את העיניים, מאבד את תחושת הזמן..?
מתעורר מרעש טריקת דלת. "זו רק הרוח" אני אומר לעצמי, נזכר
במאות סרטי האימה שהתחילו כך.
הזיעה מהחום מתחלפת בזיעה קרה, פחד טהור מרוצח שמסתובב לו בבית
שלי.
קפוא לגמרי, אני עוצם את העיניים, מתפלל למיכל אור שאראה את
אור היום בבוקר.
מתעורר בבהלה בבוקר, מרגיש משהו נוגע בי. אימא שלי העירה אותי,
ואני מתאושש מהתקף לב קל.
אני מסתכל סביבי, מחייך, כמעט צועק "יש! אני חי!", ואז פוגע בי
השרב.
אני מתחיל לקלל את מיכל אור, את העולם, ואת הרוצח שלא הרג
אותי.
חם לי.