ראיתי באוטובוס בחורה זקנה. היא נראתה לי זקנה, אין לי מושג
איך, אבל מבחוץ היא נראתה כאילו היא בת תשע עשרה, מקסימום
עשרים. אני לא יודע להסביר את זה, היא פשוט נראתה זקנה. היא לא
הריחה כמו זקנה. היה לה, למעשה, ריח די טוב, והיא גם לא הלכה
כמו זקנה. אבל בזווית העין, כשראיתי אותה במעורפל, ראיתי בחורה
זקנה. וכשהיא עברה אותי כדי לשבת במושב שהתפנה מאחורי, הייתי
בטוח שראיתי מקל הליכה בידה. כשהפנתי את מבטי היישר אליה,
בהיתי בה כמו שבוהים בתמונה תלת מימדית, ראיתי אותה מתיישבת,
אישה בת שמונים עם השמלה הארוכה, ייקית כזו. וכשהחזרתי את
הפוקוס לעיניים, שוב היא נהפכה לאותה בחורה, נערה, צעירה,
מושכת, יפה.
אני לא יודע מה קרה בדיוק באותו יום. היום היה רגיל, במדינה
רגילה, אבל היום באוטובוס, ראיתי בחורה זקנה.