כמו ציפור תמיד רצינו להיות,
כמו ציפור...
לעוף אל מעל לדמיון
לא להיות, לא לפחוד, לא לרעוד
בעננים, שם החיים מושלמים.
ומעל! שם עצב לא נדע בכלל.
לגעת בכוכב, לגעת בשימחה
ולעולם לא לחזור חזרה.
הבית שלי זה שם בשחקים
רק גיבורים לשם מגיעים
מקום של כבוד לי שם קיים
ובדידות לא ארגיש שם אף פעם
כולם רוצים למעלה אל השחקים
ולא מבינים...
מלמעלה גם הטובים ביותר נופלים
ואת צעקתם לא שומעים
ואנחנו למטה מתגעגעים
ציפורים עפות ולא חוזרות הביתה
גם הציפור שלי הלכה
וליבי ריק בלעדה
על הציפור שלי לא שמרתי, וברחה
לעולם לא אראה אותה
היא בעולמה,
עולמה המלא באהבה.

השיר מוקדש לאסטרונט הישראל אילן רמון ומשפחתו.