הרוח החמימה בידרה את בלוריתי, השמיים בהירים וצלולים כמים
מינרלים, העננים היו כקצפת... יאמי, קצפת... רשרוש העלים בקע
מן ה(איך לא?) עצים, והציפורים צייצו בעליזות. בקיצור...
זה היה קיץ.
נו, קיץ כזה, אתם יודעים. חם, ויש הרבה שמש. קיץ.
פקחתי את עיניי. גופי היה במיטה, בדיוק היכן שהשארתי אותו.
אספתי אותו, ביחד עם הראש (הגוף לא יכול לפעול בלי הראש),
ויצאתי מביתי דרך הדלת. או לפחות ניסיתי. נזרקתי לאחור על
הרצפה כשפגעתי בדלת. זה היה מוזר, כי ידעתי כבר בכיתה א' שאת
מספר העצמים הגשמיים המסוגלים לעבור דרך דלתות ניתן למנות ביד
אחת, אם יש לך אצבע שישית. פתחתי את הדלת, ועברתי דרך הפתח
החדש שנפער בקיר. מצאתי את עצמי בחוץ. שוב עשית את זה, ג'וני
נערי, חשבתי לעצמי.