מוטי פרי-מור / לשכוח לברוח |
בכל בר אשר בעיר.
ועד בוקר מתהולל לי,
עם פרגית יפה, מזן צעיר.
עם טיפת אלכוהול שמסחררת,
מתערבב הטוב וגם הרע.
והנפש בי בוערת,
בין מציאות לאשליה.
לשכוח.... בכח,
זה משחרר את'המוח.
מה נעים לברוח אל תוך האשליות,
לעזזל... גם בריחות נגמרות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|