בלב מדבר, תחת שמש יוקדת
מלכת פלאים קדומה,
שרועה על החולות.
ארצה איבדה אותה,
והיא איבדה, את תשוקתה לחיות.
קרני אש מכות בה בחזקה.
הן לא יתנו לה לאבד את כל רוחה,
את הכוחות שפעם שזרו ארץ נפלאה,
צהובה ואדומה,
אשר רקדה כל לילה עד אור היום
והחולות הגנו עליה עירומים, לבדם.
החולות היו אז מתוקים ואדיבים,
עכשיו היא חבוקה בהם
והם, מסרבים לענות לה,
לעזור למלכה...
עורה חרוט, שרוט
זקנה היא, המלכה, וכתרה נשמט מעל ראשה.
בדמיונה הפרוע היא אינה מולכת עוד,
ולא לנתיניה הרוקדים
ולא לחולות שאינם חובקים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.