שום תועלת תצמח
לגרון ניחר
בביטול הרגע לשם
צוואת המחר



זה המעז
לשאת שמי
קבל ריק בחלל
בהתמדה מחלחלת
קורא הוא בשמי
שלי
הברותיו מקוטעות
מעומעמות
והכל ורק
במעבה דמדום
ובהקיץ -
אין שמץ צליל
מתנגן
אף ליחשוש
לא ומי הוא?
ואיך מעז?

מדוע חלום
לא שם פעמיו
עד הלום?



מבעד כל דלת
נכנס בבטחה
זוג מחויך
ובמחי יד
שוגגת
הודף את שרידי
רוח הכח בשניים
וסוגר אחריו
בנימוס
אם כך
מוזר הוא כי הופרה מנוחתי
חילחלתני טריקה
או לכל הפחות  
הדלת חרקה
צמד מפנה גב
אחיד
ומותיר תעוקת
אונו של יחיד
להכחיד.