את שהיית לי אהובה לרגעים,
שעל יופיי לחשת שקרים לבנים,
שריככת בי גלדי חשש בליטופך-
את בכורתי את מחליפה היום בנזידך.
מפנה את הדרך בכריעה
(הרי תמיד תהיי לי נסיכה)
גבי סופג עקבות מגפיך המסומרים,
עיני עוקבות צל צעדיך המתרחקים,
ובהיסח הדעת מנגבות אצבעותי את לחיי,
להסיר ממנה הרוק שהותרת למזכרת.
האצילות הייתה צריכה לחייב,
אבל אצל נסיכות זה כנראה עובד אחרת.
(מרץ 2001) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.