[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלברט שבות
/
הבחירה החופשית

ברוח הבחירות (בעוד כשנתיים) הבאות עלינו לטובה, חשבתי על משהו
- ואני רוצה לחשוב בקול רם ולשתף אותכם ברחשי ליבי...
השיטה הדמוקרטית מבטיחה, לכאורה, בחירת האיש הטוב ביותר, למיטב
טעמו ורצונו של הבוחר. אנחנו רואים איפא באיש שנבחר כנציג
האמיתי שלנו ולא על שום מה: אני הבוחר קבעתי מי הוא יהיה האיש
שלי בכנסת, או מי ישב על כיסא ראש הממשלה. מי שמערער על האמור,
שיבוא אלי ביום הבחירות ויראה איך התעוררתי מוקדם לכבוד היום
הזה, התלבשתי והלכתי לקלפי שלי, עמדתי בסבלנות בתור עד שבא
תורי והצבעתי! השפעתי! קבעתי! השתתפתי במשחק הדמוקרטי- בשיאו.


עם זאת:

אין סוד הוא, "שקמפיין" הוא מושג בעל ערך כספי, ככל דבר אחר
שהערך הכספי מאפיין אותו: המעיל הזה עולה יותר מהמעיל ההוא,
האוטו הזה עולה יותר מהאוטו השני, הקמפיין של שמעון עולה/או
עלה הרבה יותר מהקמפיין של ראובן! כלומר, עליית שמעון לשלטון
איננה מד שמשקף את רצון הבוחר בלבד כי-אם פונקציה שבה מעורב
ערך הקמפיין שהושקע בו. אם נחדד ונשתמש במושגי "טוב" / "עדיף"
(ערך הנבחר לאומה) - "עשיר" / "עני" (ערך הקמפיין), או אז תתכן
מאוד נוסחה כזאת: שמעון נבחר ואכן הוא מועמד טוב והקמפיין שלו
העשיר עזר לו להבחר, אולם ראובן, ולמרות שהוא עדיף ומוכשר
משמעון- לא נבחר, כי הקמפיין העני שלו עמד לו למכשול, וכי לא
הצליח לגייס לו, בניגוד לשמעון, את הסכום המתאים.

אל תצעקו כולכם בבת אחת! אני יודע שישנו חוק המסדיר ומגביל את
התרומות לנבחרי ציבור אולם אף אחד לא עומד בו לא עמד בו ולא
יעמוד בו! לא ניתן להשליט את החוק הזה - נקודה. שליט בא והולך
והתיקים נגדו בנידון (העבירה על חוק מימון הבחירות) נערמים
והחוק עומד אילם וחסר אונים: מי שזוכר מה נעשה בתיק נגד ברק
בנידון שיירים את היד! גם נגד שרון נפתח תיק! נתניהו עוד ייבחר
מחדש והתיק הקודם שלו מעלה אבק... אין שיניים לחוק המעומעם הזה
- נקודה.

בארה"ב למשל, הנוסחה הקודמת עובדת ביתר שאת ועל השולחן: רק
סנטור עשיר יכול להבחר לפני שעוד דובר על כשרונו וכישוריו,
כלומר ניתן להניח את הנוסחה הזו בריש גלי: איש טוב ומוכשר אשר
יהיה, אשר כיסו ואמצעיו הכספיים דלים, יעשה מעצמו צחוק אם ירוץ
להבחר... אין לו סיכוי ושמץ של סיכוי. ושוב חוזרת הנוסחה על
עצמה: כגודל האמצעים כך גודל הסיכוי! כך בפשטות! ואני חושב
בקול רם: כך גם בארץ לעזאזל? אנחנו ישראל לא אמריקה ולכל
הרוחות עם חוקי הדמוקרטיה- חוקים אנטי דמוקרטיים בעליל
לפעמים...

המסקנה שלי היא שאכן אנו מנהלים אורח חיים דמוקרטי, בבחירות
לדוגמה, אך הדמוקרטיה המוצעת הזו הינה מוגבלת, מטבעה. אני
בוחר, אכן, בין שני אנשים או יותר, והחל מהרגע שיש לי שני
אנשים שעלי לבחור באחד מהם, הכלי הדמוקרטי עומד במלוא הדרו
לרשותי ועוזר לי. אולם, אין דמוקרטיה ואין זכר לה בשום שלב אחר
מקדים; ואני מדבר על השלבים שקדמו לרגע הצבת המועמדים.
ולמה כל כך חשובים השלבים המקדימים ההם בעיני? ולמה כה מושכים
את תשומת ליבי?

כי שמה ובשלבים ההם, נרקמים השכבות הכי אפלות של הדקטטורה:
מאיפה נשיג את הכסף בשביל להריץ את מועמד X! איך נשיג את
האמצעי/הכסף הזה? כל התחבולות מותרים בשלב הזה! החוק נרמס ואין
זכר לו בשלב הזה. השאלות הכי מעניינות גם האפלות שמתעוררות
בשלב המקדים הזה: ומה יצא לי אם אריץ את המועמד הזה? האם שווה
מועמד X את הסכום המושקע בו? איך נבטיח את נאמנות מועמדינו
לאחר "העבודה" כאשר יגיע לשחקים...? האם יזכור את חסד
נעוריו...? איך נבטיח שלא ישכח את אהבת כלולותיו...! איזה שמות
ניתן לעמותות שנצטרך? כמה עמותות נצטרך? ומהו סיפור כיסוי התחת
שנקדם בו הפעם את פניו של המבקר?

בואו נפעיל את הראש לעזאזל, הרי יש לנו ראש יהודי ופתוח לא?
אין איזה רעיון יצירתי שיתן פתח שווה, הזדמנות שווה, לכל נבחר
מתאים? אני רוצה לישראל את האדם הטוב ביותר (לא המשווק ביותר)
שייצג אותי ולפסוח הפעם על "מעללי" הדמוקרטיה - יש רעיון
יצירתי?

היום אנו עומדים כשנתיים לפני הבחירות. אין צורך בלהזכיר שוב
את פרטי הפרשות העסיסייות, לאחרונה, שנרקמו סביב המשחק
הדמוקרטי "הפריימריס". התבוננות מרירה במתרחש הביאה אותי
למחשבה מסוימת:

קומץ קטן של אנשים, מספר מועט של אנשים, קובע מי ייצג עם שלם!
אני מדבר למשל על מרכז הליכוד שמונה כאלפיים איש, והוא קובע את
רשימת המועמדים שעתידים לייצג כארבעים אחוז מתושבי ישראל
בכנסת, ולחוקק בשמם חוקים. יתכן וחברי מרכז המערך מונים עשרות
אלפים, או חברי המרכז של המפדל מונים פחות, אולם העיקרון
המקומם בעינו עומד: מי הסמיך קבוצה זו או אחרת, מי האציל לה את
הסמכות, בלקבוע בשמי או בשמו איך תראה המפה האנושית שתייצג
אותי! האם מהלך כזה תואם את הרוח הדמוקרטית שניזון ממנה -
למרבה האירוניה?!

אינני מנסה בזאת למחות על "אינטרסים אישיים" או "אינטרסים בלתי
תמימים" שמניעים חברי מרכז זה או אחר, מהלך כזה או אחר... יתכן
מאוד שהדבר מייצג מום חברתי שהתפתח עד "לשפל" שכזה...

כן! הינני למחות ולהתקומם כנגד התופעה של קבוצה של חברי מרכז
מצומצמת, שתקבע בשמי מי יהיה הנציג "שלי" בכנסת, איך ייראה
ומהו שמו ושם משפחתו, וזאת נוכח העובדה היחידה בשטח: לא היכרתי
את חבר המרכז הזה שפועל בשמי, לא בחרתי בו גם לא הסמכתי אותו.


הרעיון, להלן, שפיתחתי, נושם מאותו האוויר שמילא את ראותי
לעיל: "אני" רוצה לבחור בחבר המרכז שעתיד להשפיע על מהלכים
חשובים בחיי! אני ולא אף אדם אחר. עתידי על כל מרכיביו
ותסביכיו, הינו באחרייותי הבלעדית.

להלן הרעיון בקווים רחבים:

יתקיימו בחירות מרכזייות ארצייות, בהם האזרח יבחר במועצה
לאומית מצומצמת (2000 נציג - למשל), שתייצג אותו ותוסמך מטעמו
לבחור בשמו את 120 חברי הכנסת. החכים יבחרו בראש הממשלה שירכיב
את הממשלה.

שאלה מתבקשת: ומדוע לא יבחר האזרח ישירות ב-120 החכי"ם?

תשובה: כי אז ייפתח פתח למועמדים, לנהל קמפיין יקר ויוקרתי,
(כדוגמת השיטה העכשווית, או השיטה הקפיטליסטית האמריקנית) והרי
זה נוגד את מטרתנו המוצהרת: הזדמנות שווה לכל מועמד, עם אמצעים
או בלעדהם. ההבהרות הבאות יאירו, בין היתר, את הנקודה.

הבחירות, נאמר, ב-3 בפברואר, 2003, והאזרח שמעון השכים קום
לכבוד יום הבחירות למועצה הלאומית. הוא הצטייד ברשימה בת 10
נציגים (המספרים ייקבעו על-ידי אנשי מקצוע שייעסקו במלאכה)
והלך אל הקלפי לבחור בנציגיו האישיים. את רשימת הנציגים המלאה
(מועמדים)- קיבל בדואר מבעוד מועד, והיה לו זמן כחודש על מנת
לשקול ולהחליט באיזו רשימה יצטייד ביום הבחירות.

רשימת המועמדים לנציגות המועצה הלאומית (חוברת שתזכיר את דפי
זהב), תוכן ותופץ במימון ממשלתי. היא תופיע אוטומטית על-פי
תוכנת מחשב שתוזן מהנתונים הרשמיים של המדינה.

התוכנה תפלוט את שמות המועמדים, העונים על הקריטריונים הללו:

- כל אזרח ישראלי.

- החל מגיל 35 שנה ויום.

- שעשה שרות צבאי.

- חי בארץ ברציפות במשך 15 שנים האחרונות.

- בעל תעודת יושר מרשוייות המדינה (שלא הורשע בדין מעודו).

- שלא השתחרר מהצבא עקב סעיף 21 נפשי.

עם זאת, זכותו של כל אזרח לבקש להוריד את שמו מהרשימה, מתוך
אחת משתי הסיבות:

א'- רצונו האישי.

ב'- כוונתו להגיש מועמדותו לכהונת ח"כ. וזה מביא אותנו
"לחוברת" השנייה, שגם תונפק ע"י המדינה: "חוברת המועמדים לחברי
כנסת ישראל":

כל אזרח ישראלי, שמצהיר לשמור אמונים למדינת ישראל וחוקיה,
זכאי להגיש בקשה להכלל בחוברת המועמדים, בתנאי שהגיש את בקשתו
בזמן להגרע מרשימת המועמדים לנציגות המועצה הלאומית (אין
להופיע בשתי הרשימות גם יחד).

הערה: ליד כל שם של מועמד לכנסת, יופיע בסוגריים את שם המפלגה
אליה שייך, או: (עצמאי).

כמובן, ועדת בחירות בראשות שופט, תלווה את כל התהליך ותפקח
עליו, תבדוק ותשפוט.

לסיכום, חברי המועצה הלאומית שנבחרה (מעין חבר מושבעים לאומי)
שמונה 2000 נציג (כפי שאני רואה אותה) מכל הארץ, מבלי הקצבה
לדרום או לנגב... אלא נציגות כמקשה אחת; יוטל על כל נציגיה
הנבחרים וביום מסוים (המועד חייב להיות סמוך, ככל האפשר, למועד
בחירת המועצה עצמה; במטרה לסכל כל מיני קומבינציות או
התקשרוייות בלתי תמימות...) להתייצב ולבחור את כל 120 החכים של
ישראל, באופן אינדיוודואלי. האחריות המוטלת עליהם, ומטבע
הדברים, תהיה כבדה מנשוא... כל אחד מהם יבחר ויפעל בשם
רבבות... והפעם: בשליחותנו! באחריותנו.

הייתי מציע לשים שלט על כל פתח קלפי בו אמורים להכנס אנשי
המועצה, שליחי העם להצביע: "כניסה לאנשי אמת שונאי בצע". זוהי
למעשה כוונת שולחהם, והשלט יזכיר להם את יראת השליחות, גם
ייסמל אותה.

עד כאן הצעתי הקונקרטית.

(להלן קישור לדיון שהתפתח סביב הנושא, ושניתן דרכו להאיר
נקודות מספר הנגזרות מההצעה :
 http://www.faz.co.il/story 1069

                       




הבהרות- נספח למאמר הראשי


אתם יודעים מהו, רבותי, העוקץ בהצעתי?

- מימד ההפתעה!

כאשר חשבתי על הרעיון, עמדה "השחיתות" לנגד עיני כאויב לא כדבר
שיש לטפל בו... ניסיתי להתייחס לשחיתות כאויב לכל דבר וככזה
להלחם בו. ובמלחמה כמו במלחמה, למימד ההפתעה והזריזות ישנה
חשיבות מכרעת.

ב-3 בנובמבר הלך העם לבחור בנציגיו למועצה שאמורים לבחור את
נציגיו הקבועים לכנסת. העם אמר את שלו ורשימת המועצה יצאה
לדרך.

אין ספק שהאנשים המנויים על הרשימה הזאת, הם אנשים כמונו
בדמותנו והם יכולים להיות חשופים לפיתויים מעשה ידי אדם
ולשחיתות, הרי הם בני אדם...

למען חידוד התרשים של מימד ההפתעה שהוזכר לעיל, אשתמש בדוגמה:
דוד כהן בעל ת.ז 569874564 נבחר למועצה (בהנחה שהוא עונה על
הקריטריונים שנקבעו להופיע ברשימת המועמדים). שמו כיכב ברשימת
ה-2000 שהופיעה למחרת הבחירות. יותר לי להניח שהידיעה הזו
הצליחה להפתיע אותו ואת אנשי ביתו... אמנם חלפה לה מחשבה בראש
שאולי הילדים יצביעו עבורו, אולי חברים מסוימים, חברים מהעבודה
מהשכונה... אולי אולי... אך לראות את השם מתנוסס... אני מניח
שכל מי שהכיר את דוד כהן, ואפילו שהצביע עבורו, יצא לו לשחרר
את הצעקה "תראו תראו מי מופיע!"; החל מאותו רגע, יתחילו
הטלפונים והחיבוקים והברכות גם לבטח יקבל צלצול מאנשים שפעם
האחרונה ששמע מהם צילצול היה לפני עשור...

דוד כהן מלך! ובצדק! מלך ל י ו ם א ח ד.

כי למחרת היום, הוא הולך בתחושת שליחות להצביע לפי מצפונו
ודעותיו, ובזה נגמר כל הסיפור. שמה נגמרת החגיגה עיוני... הוא
יחזור להיות איש מהשורה כמו שהיה פעם. יתכן ויקבל עוד איזו
שיחה או שתיים, אולם אין ספק שמונה הטלפונים המתקבלים, ישאף
לחזור למצבו הישן, זה שהיה לפני יום בלבד.

עכשיו הרשו לי להמשיך ולשחות עם הצעתי ולהתקרב אל אי מסוכן:
אכן דוד כהן נבחר על-ידי רבבות אנשים שהאמינו בו, אומנם הוא
איש ותיק בארץ בוגר ואחראי שלא התחמק משרות צבאי, אמנם הוא איש
ישר שלא הסתבך מעודו עם רשויות החוק ולא נפתח לו מעודו שום
תיק, אמנם הוא בריא בנפשו ובשכלו, אך איך להגיד? ניתן אצלו
להסיט טיפה את הערכים אם יופעל עליו לחץ בלתי ישיר ועדין...
כלומר אין המדובר בפושע מושחת שמחפש בנרות את מקורות העורמה,
והרי אם היה כזה לא היה יכול לעבור מסכת של סינון, אישית ואף
ציבורית, אלא מדובר באדם שאם ימצא 1,000 דולר ברצפה הוא לא ילך
לתחנת המשטרה הקרובה לדווח עליה, גם אם ישנו סיכוי קלוש
שהאבידה דווחה במשטרה...

זהו נבחרנו דוד כהן בגודלו הטבעי. ונשאלת השאלה: מהו הסיכוי
שמישהו מהמועמדים לכנסת או מטעמם, יצור קשר עם דוד כהן ויציע
לו שוחד, בצורה ישירה או מרומזת (מתנה/הבטחה/תפקיד), על מנת
שיבחר בו או בשליחו?

ישנו סיכוי כזה, אין ספק. אולם עד כמה, לדעתכם, הסיכוי הזה
מצטמצם, מתמטית, אם נקח בחשבון הזמן הקצר שמפריד בין פרסום
רשימת המועצה לבין הליכתם בפועל לבחור? מה אם הזמן הזה יהיה
שבוע? מה עם יומיים? מה עם יום אחד בלבד?

ישנו טיפוס שניתן "לקנות" באישה מה שנקרא שוחד מיני, יש מי
שניתן לקנותו בכסף מזומן, ישנם ישרים שלא מקבלים שוחד אלא
הבטחה, לפרנסה - לפרנסת המשפחה פרנסת הילדים... ואחזור כאן על
אותה השאלה האחרונה אך בנוסח אחר: האם לדעתכם ישנו זמן, וכבר
הגדרתי את אורכו, בכדי להתארגן, לקשור קשר ולהציע הצעות?
ואפילו טלפונית? ואפילו למיודענו זה שלא אוהב לדווח על מציאת
1,000 דולר!

להשלמת התמונה, עליי לציין מכשול אחד, שמימד הפרש הזמן "הקצר"
הזה שתיארתי לא פועל עליו, או עלול לא לפעול עליו. המכשול הזה
נמצא במגזר הערבי ובמגזר החרדי (לא אמרתי הדתי), היכן שנהוג
להתארגן מבעוד מועד ולקבל את עול ההמלצה/הפקודה/המצווה עבור מי
לבחור.

למרבה הצער, מאז ומתמיד והרעיון הדמוקרטי (גם במסגרתו הקודמת)
סבל בשקט מהתופעה הזאת, כאב ונשך שפתיים. אולם ישנו מימד טבעי
וכבד משקל בהצעה הנוכחית, שיתרום מטבעו "בלהקשות" על אמרגני
התופעה הזו, אמרתי להקשות ולא למגר מתוך ידיעתי שהדבר אינו ממש
בהשג יד. "מימד" זה נכלל ברשימת הקריטריונים של המועמדים.

שני המגזרים, המגזר הערבי והמגזר החרדי, היכן שנהוג בתקופת
הבחירות להתארגן מבעוד מועד ולקבל ההמלצה, פקודה, או מצווה
מהשמיים עבור מי לבחור, הם אלה שפיתחו טכניקות להונאה וקניית
קולות והם אלה שפיתחו מערך התארגנות מסועף למטרה זאת, ולאורך
כל ההסטוריה הישראלית הקצרה. יתכן וגם מפלגת העבודה החזקה של
פעם, היתה עושה/מתארגנת בנוסח הזה בעבר, על-ידי המלצה גורפת
לחברים, המלצה "שכדאי" לא לסרב לה...

אולם התקופה החשוכה הזו בתולדותנו ותודה לאל כבר חלפה מהייציע.
נותרנו עם הכרזות עובדיה יוסף שזו מצווה לבחור בש"ס ומי שלא
עושה זאת הרי הוא מחלל את שם השם! וגם נותרנו עם המגזר
הערבי-ישראלי, שהרשות של ערפאת ויועצים מבחוץ בדמות יו"ר הליגה
הערבית ונשיאים רמי מעלה כמובארק ממליצים ואף פוקדים עליו אם
להצביע, ואם בכלל - עבור מי!

בהצעה האופטימלית שלי, ישנם שלושה ממדים שדרכם ובאופן טבעי
הוכרזה מלחמה על התופעה האנטי דמוקרטית זו, שכולנו סבלנו ממנה
עד עכשיו מבלי לפצות פה! הרי מותר לתת המלצה לבוחרים... ואין
בזה שום עבירה על החוק...

1) אחד הקריטריונים למועמדים למועצה אומר: מי שעשה שירות צבאי.
אינני בטוח אם הקריטריון הזה יעבור את מבחן - הייתי אומר מכשול
בג"צ, אולם אין ספק שזה יעבור את משאל העם. ואפילו המגזר
"הדתי" יצביע עבורו. וכך כאשר יש לך את הקריטריון הזה ביד, זה
לא פשוט לחבר'ה ההם, למצוא איש קש יהודי או דרוזי או אפילו
בדואי שיסכים, בלי שישלמו מחיר טוב, לעבוד בשבילם.

ושוב: אין צל של ספק שניתן למצוא והרבה, אולם המימד הזה יקשה
עליהם מה... לפני זה יכלו ישר לתת פקודה גורפת לבחור באחמד או
במוישה ועכשיו: עליהם למצוא את רס"ל עלי ורס"ב סמי, (שאגב-
עברם חייב להיות נקי מבעיות עם החוק), ולהציע להם עסקה לא מעט
מסוכנת... ומארגני העסקה בעצמם גם מסתכנים לא כבימים עברו כאשר
עבדו ואירגנו וקראו להמונים להצביע בחסות החוק שנשך את שפתיו!

2) בימים כדרבנם, החבר'ה המארגנים מהיציע הערבי והחרדי היתה
להם עבודה קלה יחסית: הראיס אמר שתצביעו עבור חד"ש או הרבי פסק
ש"ס!

בהצעה הנוכחית, הראיס יצטרך לשבת ולעשות עבודת נמלים בשביל
לסדר שהשכונה הזו תצביע עבור "איש הקש" פלוני, והשכונה השנייה
עבור פלוני, וגם! אנשי הרבי יצטרכו לעבור שבע שכבות גהינום,
באווירה של סיכון גבוה כלפי אנשי החוק, סיכון גבוה כי קל מאוד
להיחשף לו, בהתחשב בסוג עבודת הנמלים שאמורים להפיק, בלהבטיח
שכל שכונה אולי כל בניין אמור להצביע עבור פלוני... זה, תסכימו
איתי, לא קל! לא פשוט!

או לפחות, אין יותר לשים את הרגלים בדלי מים חמים, לתת הוראה
גורפת ולבקש לנגב את הרגלים הרטובות, אלא מעכשיו יש לעבוד
בשביל לאכול! ולעבוד קשה! ולהסתכן! באופן כמעט גלוי...

3) אנא, אל לזלזל בחוכמת הבוחר הישראלי. ולמרות האמור בשני
הסעיפים לעיל, הרי המשחק המוצע בבחירות למועצה הינו משחק של
התלכדות חוקית! לבטח שאני יכול, ועל-פי החוק, לארגן את משפחתי
ומכרי להצביע עבור אדם שמקובל על כולנו; וזה שוב - אינו צעד
בלתי חוקי!

התלכדות בלתי חוקית ניתן לגלות אותה בקלות, ויש לה סימנים
ועקבות: שוחד לאיש הקש. קשר עם איש הקש. ואם היה מדובר באיש קש
אחד (כדוגמת העבר כאשר היה מדובר בשם של מפלגה אחת בלבד), אזי
היה קל להאפיל על העקבות ולהסתיר את הקשר! אולם כאשר מדובר
בהרבה מעבר לאיש-קש אחד, כאשר מדובר ביצירת קשר עם הרבה מאיש
קש אחד, כאשר מדובר בלסדר "מתנה" למספר רב של אנשי קש טובים
ובעלי תיאבון, במקרה הזה ותסכימו איתי, רמת הזהירות הסיטונאית
תרשום ירידה...

רבותי, מאז ומתמיד, קיימת היתה הבעיה של הונאה בתהליך הבחירות.
הונאה חמורה ומאוסה. הונאה פשוטה "ונוחה" ולאור היום. היום,
דרך ההצעה שבנידון, נפתח פתח לסיכוי ולתקווה, שלפחות - לא יהיה
לפושעי ההונאה המאורגנת הזאת נוח, שנקשה עליהם לפחות...
שעבודתם ומטרתם המאוסה לא תעבור כמובנת מאליה... שלא תעבור
בדרך המלך... "קשיים" יצירתיים אלו שאנו מערימים "עליהם"
יכולים אך להועיל.

לסיכום ראשוני:

הנני לטעון שהצעתי מביאה פתרון ולא מחטף מאחורי הקלעים... לא
פתרון מדומה: פתרון אמיתי בן המציאות! פתרון לדמוקרטיה
הישראלית שהולכת לנו בין הידיים. פתרון למדינת ישראל: למה אנו
מחכים שגם ישראל תתאדה לנו? שזכות הקביעה "הדמוקרטית" תקבע
על-ידי הרוב הערבי? באופן דמוקרטי? לזה אנו מחכים? אנו עיוורים
אנו? או שהתרגלנו להיות עיוורים! או שהחיים נטעו בנו את התכונה
הזאת!

האם אנו מחכים לכשהערבים הישראלים יתקרבו לרוב דמוקרטי ויגעו
בו - או אז יחוקקו לך חוק דומה ברוח ההצעה שלי ובאופן שקוף
ודמוקרטי?! אנו עיוורים? האין אנו מבינים עוד שאנחנו נמצאים
במירוץ על המולדת ולא רק במלחמה על המולדת? מה צריך לקרות עוד,
לאיזה אסימון אנו ממתינים שיפול לנו בשביל שנבין את החוכמה
הזאת! בשביל שנפנים אותה! ממה אתה חושב הערבים ובמיוחד
הישראלים בתוכם - שואבים את עוצמתם הנפשית וממשיכים בשלם?
מהבטחות ערפאת? מההבטחות של אחיהם הערבים? מאחיהם המנהיגים
הערבים?

הם יודעים ידידי את מה שאנו לא יודעים: הם יודעים שהם בדרך
הנכונה והזמן פועל רק לטובתם... אתה לא מרגיש שאנו כבר נחנקים
"מהנוכחות" הערבית בתוכינו? מה היא הבעיה הכי קשה ואקטואלית
עכשיו? ממה ישראל סובלת עכשיו?

הם יודעים שהזמן הינו מימד חד צדדי שיכול לפעול רק לטובתם והם
יכולים רק לתרום למימד הזה, לפתח אותו ולפתוח לו עוד ערוצים,
ואני לא מתכוון אך על הילודה... אני מדבר על להמאיס את הישראלי
מלחיות בסביבה, זהו צעד איסטראטגי מאין כמוהו והם מצליחים בו
לא מעט... זהו צעד איסטראטגי כי "האויב" שלהם חושב שהם עושים
אותו (לחבל להתפוצץ להרוג לרצוח...) מתוך ייאוש וכאן מסתתר צעד
איסטראטגי זה במלוא הדרו ועורמתו!

הם יודעים שגם אם ישבו בשקט ולא יעשו מאומה, הזמן יעבוד בשבילם
ובחינם! מה שהם עושים עכשיו זה רק פעולות זירוז! זריקות זירוז
שהתהליך הזה שאחראי לו הזמן ילך ויתממש מהר ככל האפשר. הזירוז
שלהם הוא לא נועד להקמת מדינה פלשתינית, ותעיד על זאת ההסטוריה
שרק אנחנו לא יודעים לראות: המדינה שלהם הינה והיתה בהשג ידם,
בכל רגע שירצו, בוש כבר אמר את זה, לפניו גם, כל הר"המים שלנו
גם, זה כבר נמצא ביד שלהם והם מתים מצחוק בתוכם על שאנחנו
אוכלים את הלוקש המביש שלהם וכולנו חושבים שהם עושים את
אינתפידתם למען הקמת מדינה פלשתינית - בדם ובאש!

מטרתם הינה אחרת ומחושבת ואסטראטגית: הם רוצים להביא את הקץ
שלנו מבפנים, זוהי תוכניתם, וכמו שהזכרתי, הזמן עובד שעות
נוספות לטובתם, "והדמוקרטיה" הישראלית האמיתית גם מגויסת לטובת
התוכנית האסטרטגית שלהם, ומה שנותר להם לעשות זה רק לשבת לשחק
בקובייות ולזרז את המהלכים שבלאו הכי הם נעים בדרך הנכונה...

ואנו ממתינים לראות מה יהיה? ובנתיים מתווכחים ומוכיחים רמה
גבוהה בהבנת הדמוקרטיה וזכויות הפרט והרוב והאדם. מקסימום בוש
יושיע אותנו בשעת דוחק ואולי אף יכריז איתנו מלחמה נגד כל
האומה הערבית! ושאלה קטנה: מה אם לא? מה אם האינטרסים של בוש
ישתנו קצת מחר? כמו חלק ממדינות הארופיות למשל...

ואנחנו ממתינים לראות מה יהיה - ולהתווכח ברמה גבוהה ונחרצת!
האינכם רואים - אתה והוא וכולנו, שהצעתי נוגעת בדיוק בנקודות
ובמקומות שיכולים לשבש להם את האסטראטגיה משורשה? ובצורה עדינה
אלגנטית ודמוקרטית? האם אין אנו מבינים שיש לנו הזדמנות עדין
"להשתמש" בנפתולי הדמוקרטיה ואף בצורה חוקית? שקופה! בצורה
ברורה כשמש! או אז נוכל לזכות ולראות מחזה מוזר... היצרים שם
יתהפכו - ומי שהיה מת מצחוק בליבו פעם, ינשוך את השפתיים
עכשיו...

אלברט שבות







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם רוצים להגיד
לי שפלורנטין
זאת שכונה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/2/03 4:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלברט שבות

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה