הוא כל יום קם בבוקר, פותח את העיניים ואומר לעצמו "בוקר טוב,
עוד יום יעבור בלי שאני אתייחס להערות של אחרים", מתארגן והולך
להסעה, כשהוא יורד ממנה הוא פוגש את אחד ה"חברים" שלו (שיורד
עליו רוב הזמן) מדבר איתו קצת על מחשבים וממשיך בדרך שלו אל
הבצפר, פוגש את הבנאדם היחיד שבאמת קורא לעצמו חבר שלו, מדבר
איתו קצת ואז החבר הולך להתחרמן עם החברה שלו, ממשיך אל הכיתה
שם הוא פוגש קבוצה של ילדים, הפילוסופים של השכבה, יושב ומקשיב
בלי שאף אחד מתייחס, במקרה הטוב מישהו זורק אליו איזו ירידה או
עקיצה, הוא מתעצבן ומדחיק, במשך היום הוא פוגש עוד כמה אנשים
שאוהבים למרר לו את החיים עד שהוא מגיע לאחד מסויים שמציק לו
באופן שיטתי, הוא לא יכול יותר לא להתייחס ומתעצבן ומרביץ קצת
(אם הוא ירביץ הרבה הוא יחזור הבייתה מבית חולים ולא
מבצפר...), מחזירים לו קצת או שמוותרים לו, הוא ממשיך את היום,
חוזר הבייתה אחרי עוד שיחת מחשבים עם ה"חבר" שלו שיורד עליו
רוב הזמן, מדליק את הטלוויזיה לשתי דקות, אוכל ומשתקע שעות מול
המחשב עד 11 בלילה, ארוחת ערב ולישון.