כשפגשתי לראשונה את אלוהים, הוא בכלל לא נראה כמו שדמיינתי
אותו. תמיד כשהיינו צריכים לתאר "איך אנחנו רואים את אלוהים"
בשיעורי ספרות בתיכון, חשבתי שהוא בנאדם ענקי עם זקן שיושב על
כיסא מקטיפה אדומה ונועל סנדלים תנ"כיות... והכי חשוב, מבוגר.
עכשיו מתברר לי שכל התאוריות על אלוהים שעליהן גדלתי, בכלל לא
נכונות. כשבאתי לבקר פעם ראשונה את אלוהים, בכלל לא חשבתי שהוא
אלוהים, חשבתי שזה הבן שלו. ראיתי מולי איש, בערך בגילי, שיער
חום ארוך - עד הכתפיים וכמה שערות שהוא קרא להן "זקן" (לפחות
בזה צדקתי). הוא נעל אולסטר וורודות וחולצה של נירוונה. הסתבר
לי שאלוהים... אפשר לומר, סקסי. אחרי כמה דקות שעמדתי
והתבוננתי בו קלטתי שגם הוא מסתכל עלי, באתי והתיישבתי עלידו,
מה? שאני אוותר על אפשרות לזיין את אלוהים? וחוץ מזה, היו לי
כמה שאלות לשאול אותו.
"אז... אתה אלוהים..." אמרתי.
"כן... ומי את?" הוא אמר, והסתכל עלי במבט של ילד קטן.
"אני ג'סי." שלחתי לעברו מבט משועשע.
"אהא, אז שלום ג'סי."
אחרי שישבנו קצת בשקט, יצא לי לדבר איתו קצת על התנ"ך והדתיים.
מסתבר, שכל הקטע של "רחום וחנון"... זה, זה רק שהוא על גראס.
כשהוא בקריז, אז הוא פוקד על הוצאה להורג של כל בנאדם שהוא
רואה. פעם, כששמעתי אותו פוקד להוציא להורג איזה מישהו, זה
הזכיר לי את מלכת הלבבות - פוקדת להוציא להורג כל בנאדם שני
שהיא רואה, אבל אף אחד לא באמת מת.
אבל הוא הפסיק מאז עם הסמים הקשים, "רק גראס... אבל הגראס הכי
בן זונה שיש."
"סליחה על השאלה מר. אלוהים...-"
"נו בחייאת , דיי עם ה 'מר. אלוהים' הזה. כולם כאן קוראים לי
קאספר, את יודעת, כמו היצור הלבן הזה."
(הא? קאספר?)
"אוקיי, קספר." חייכתי, "למה אתה יושב כאן על החוף הזה, ומעשן
לך גראס, כשלמטה יש מלחמות ואנשים נהרגים? "
"תראי, את מתה, כל כך רע לך כאן? בעולם, הם צריכים להסתדר לבד,
ובסוף הטובים מגיעים לכאן. מי שלא... טוב, את יודעת, הולך
לגיהנום. מדי פעם אני עוזר פה ושם, אבל בראסמי, הם לבד שם
למטה. אני בכלל מאוכזב מהעולם, תראי, בראתי כזה מקום יפה...
והם הרסו את הכל. בשביל מה?"
אחרי שחשבתי על זה כמה דקות, הגעתי למסקנה שהוא צודק. הסתבר
שאלוהים לא כל כך רע כמו שחשבתי. אפילו בנאדם די בסדר!
מאז יצא לי לדבר איתו הרבה. אני באה אליו ואנחנו יורדים לחוף,
יושבים שם בחאווה, עם ג'ויינט או שניים (או עשרים...) באחת
מהשיחות שלנו, הוא סיפר לי שאת החולצת נירוונה הוא קיבל מקורט
קוביין עצמו אחרי שזה התאבד. מסתבר, שאלוהים לא כל כך אוהב את
קורט קוביין, הוא אומר שהבנאדם אידיוט אינפנטיל כמו שהוא נשמע
בשירים שלו, ושהוא לובש את החולצה כי הוא אוהב את הציור עליה
ובכלל זו החולצה הנקייה היחידה שהייתה לו, "אני לא אוהב לעשות
כביסה..."

למדתי לאהוב את אלוהים. מאד אפילו. כל הכעס והשנאה שלי אליו
נעלמו בעקבות איבוד חוסר-ההבנה שלי.  ואני חושבת שגם הוא אהב
אותי.
בניגוד לשאר האנשים והמלאכים שם, אלוהים היה חי. הוא חי בגן
העדן. זה היה הבית שלו. באחד הימים שהוא ירד אל הים, ירו בו.
רצחו את אלוהים, אלוהים שלי מת. במקום אלוהים הכתירו אלוהים
אחר.  אבל זה לא יהיה אותו דבר. ובכלל, אני לא אוהבת את
האלוהים החדש. יש לו כנפיים שחורות, שמסמלות אפוקליפסה והרס.
זה משפיע גם על העולם שלכם. תסתכלו על העולם אנשים, העולם
השתנה, הגיע הזמן להכיר בזה...