התלחששות נשמעת בחצר הארמון
המלך מתכנן לתלות את יועציו
אחד אחד, הם זורמים אל הבמה
פעם אחרונה - צועדים על אדמה
המלך מחייך, מצפה, משתוקק
הוא כבר רוצה לראות את החבל מתהדק.

וכשהחבל נמתח, כשהצוואר מאדים
המוח משדר את אותותיו האחרונים
ניצוצות של נקמה מציתות את חושיי
אני מביס את החבל בשארית כוחותיי.

מתפוצץ מבפנים, אני עולה בלהבות
דולק אחר המלך בידיים רועדות
וחונק-וחונק-וחונק-וחונק
מאזין לקול נשימתו הנצורה
זעם טהור נטול רחמים
הוא ישלם את מחיר הדמים!
העורק הראשי צמא לדם
היוצרות התהפכו, הנקם הושלם
חיוור וחבול, ללא רוח חיים
צונח המלך - למשכב עולמים.