[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








1. לכולם זה קורה, גם לגדולים ביותר: לאלתרמן, לשייקספיר,
לנתניהו. אז גם לי מותר, לא? "זה יעבור מתישהו", אני אומר
לעצמי על בסיס יומיומי אבל זה לא עובד. אני קורא מאמרים
ב"הארץ", קורא שירים, סיפורים, אבל גם זה לא עוזר. מחסום
כתיבה.

2. "אבל זה אף פעם לא קרה לי", אני בוכה לה. "זה כל כך מדכא!!"
אני זועק. "זה קורה לכולם", היא מנסה לנחם אותי. "אפילו לג'ים
מוריסון ואתה יודע שהוא היה ענק". "אבל הוא היה אימפוטנט!".
אני קם והולך למטבח למזוג לעצמי קצת תה. "אולי אם תעשה את זה
במקומות קצת יותר מעניינים" היא מנסה לעזור, "כמו מה?!", אני
נרגע מעט. "כמו באוטובוס?" "כבר כתבתי שם - מסיפורי קו 18 - את
לא זוכרת?" "נכון. אז אולי בפארק?" "גם את זה עשיתי וזה לא
עוזר". "אז אני לא יודעת". מחסום כתיבה.

3. אני על גג העולם, כל תושבי כדור הארץ מביטים בי ורק בי.
עכשיו הם מבינים את הגדולה שלי, את הפוטנציאל שבי. מיליארדים
נושאים עיניים אלי, צועקים לעברי מילים אבל אני לא מקשיב. אני
מאושר ואף אחד לא יקח את זה ממני.
כוחות המשטרה הגיעו לפני הרבה זמן, אך אפילו הצבא הגדול בעולם
לא יכול להשתלט על ההמון שמתגודד לרגלי. מלמעלה אני יכול לראות
אפילו את אלוהים, שבמיוחד בשבילי כתב עם ברקים "אתה גדול" על
השמיים. אני מסמן לאיש השב"כ שלידי בתנועה קטנה ואחרי שניות
ספורות נשמעות מספר יריות. זהו זה, אלוהים מת. השלמתי את
המשימה שלי. עכשיו הגיע הזמן להדרן.. לוקח את המיקרופון, צועק
לקהל המשולהב: "להתראות בעולם הבא". אני קופץ מגג העולם היישר
לכס המלכות שבגן עדן. מחסום כתיבה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
המילה האחרונה
היא תמיד של זה
שמאשר את
הסלוגנים, מה
שמשאיר מעט מאוד
מקום להשמצות או
להראות עד כמה
אתה רב-שוגל כי
תמיד זה שמאשר
את הסלוגנים יקח
לעצמו את הקרדיט
(ובצדק יש
לומר)






יאשה לומד
מטעויות של עצמו
ושולח באימייל
את הספר השחור
של זה שמאשר את
הסלוגנים...
כמובן אחריי
שצילם אותו...
מה,הה,הה,הה...
חחחעעעעע...(צחוק
שהופך לשיעול
שהופך למוות
מיסתורי דרך
הסלוגן)


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/9/99 6:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נמרוד צפנת

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה